דומיית המלחים
Michael Kait
Under Construction!
במאי, שחקן ומורה למשחק.
בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב ת”א ובוגר מגמת “בימוי תיאטרון” בבית הספר הגבוה לאומנויות הבמה במוסקבה בהנהלת קונסטנטין ראיקין (מעבדת המאסטר קמה גינקאס).
שיחק בעשרות הצגות בתיאטרון יידישפיל, תיאטרון מלינקי, תיאטרון תמונע, תיאטרון הסמטה, צוותא, פסטיבל עכו, תיאטרון ערבי עברי ביפו, התיאטרון העברי ועוד. השתתף בסרטים וסדרות טלוויזיה, ביניהם: “טירונות”, “עבודה ערבית”, “תנוחי”, “בני ערובה” ועוד. מ-2007 עובד כבמאי תיאטרון. בין הצגותיו שביים: “לשכוח את הרוסטראטוס” בתיאטרון גבעתיים, “לכל אחד כוכב משלו” במסגרת פרויקט תיאטרון רב תרבותי, ” הזרה” (במאי משנה) בתיאטרון “מלנקי”, “סוף כל סוף זה נגמר” בפסטיבל להצגות יחיד “מרכז הבמה” במסגרת פסטיבל ישראל, “דומיית המלחים” בתיאטרון צוותא ותיאטרון תמונע, “מראה מעל הגשר” בסטודיו למשחק אימפרו, “סבתא עם תיק גלגלים” הצגת ילדים רב לשונית אינרקטיבית, “אני שב לעירי…” במסגרת הפסטיבל סנקט פטרבורג, “וניה. גרסה” על פי “הדוד וניה” מאת א. צ’כוב בתיאטרון הבית, “קו חזור והלוך” (סקיצה) בתיאטרון הממלכתי “בית הספר למחזאות מודרנית” במוסקבה (רוסיה), “והעולם שתק” במרכז להצגות אינטרקטיביות בנושא השואה “מקום של תקווה”, “שש נפשות מחפשות מחבר” בסטודיו למשחק ניסן נתיב ירושלים ועוד. הצגותיו הוצגו בהצלחה בפסטיבלים בינלאומיים יוקרתיים ברוסיה, צ’כיה, מקדוניה, סרביה, ארמניה ומדינות נוספות וזכו בפרסים. השתתף במספר מעבדות בינלאומיות לבימאים. מ-2015 עוסק בהוראת משחק על פי שיטת סטניסלבסקי. מלמד משחק במסגרות שונות: בית הספר למשחק “אימפרו”, האקדמיה לאומנויות הבמה, אמריקן אקטינג סנטר ועוד. ב-2019 יזם והקים את מעבדת התיאטרון הבינלאומית הפתוחה “סיסטמה” שכוללת התמחות מקצועית בחו”ל לשחקנים מקצועיים וסטודנטים למשחק. המעבדה מתמחה בחקר, לימוד ותרגול של שיטת סטניסבלסקי ומשתפת פעולה עם בתי הספר הגבוהים לאומנויות הבמה ברוסיה ומדינות נוספות.
“תיאטרון טוב מספק לצופה רגעים נדירים בו הוא נשאר אחד על אחד עם עצמו, עם נפשו ומצפונו, וברגעים האלה אנו עדים לאדם מזוקק, כמו שהוא, שמחפש תשובות לשאלות החשבות של חייו. אני רוצה להיות שותף לרגע הזה…”
Michael Kait
Michael Kait
Michael Kait
Michael Kait
Michael Kait
Michael Kait
Additional Information
מונודרמה אקזיסטנציאליסטית מאת פטר טוריני
מתי בפעם האחרונה הייתם עדים
להתאבדות בשידור חי מול קהל?
גבר סופר עד אלף ומתאבד. זוהי “נקודת אל-חזור”.
רגע של אמת. ספירה לאחור. אל הלא נודע.
הוא לא הצליח לחיות כמו כולם. או שאולי פשוט
לא רצה. ולחיות כמו שהוא רצה – לא התאפשר.
בחייו היה לו הכול. הצלחה, כבוד, אהבה, כסף.
אבל למה הוא מרגיש ריקנות גדולה
ומאיימת כל כך? ולמה הוא כה בודד?
אלף רגעים. אלף תמונות מחייו.
אלף ניסיונות להיאחז בחיים.
גבר סופר עד אלף ומתאבד.
אבל זו אינה התאבדות של אדם אחד.
זוהי התאבדות של כולנו.
תרגום: רות לוין וגרא סנדלר
בימוי: מיכאל קייט
עיצוב תפאורה ותלבושות: ז’ניה שכטר
עיצוב תאורה: מישה צ’רניאבסקי ואינה מלקין
עריכה מוזיקלית: מיכאל קייט וייבגני לביטס
משחק: גרא סנדלר
Additional Information
חזיון דרמטי בשתי מערכות על פי "הדוד וניה" מאת א. צ'כוב
אחד המחזות הגדולים בכל הזמנים בעיבוד חדש מתעתע ושובר מוסכמות. איך כדאי לחיות כדי להיות מאושרים? חזקים מול המציאות או בבועה שאנו בונים לעצמנו כדי למצוא מרגוע לסערות הנפש? מה מניע אותנו לייצר אשליות ולעסוק בהונאה עצמית? ומה עושים כשיום אחד הבועה הזאת מתפוצצת לנו בפנים ואנחנו שוב עומדים מול המציאות?
גיבורי ההצגה “וניה. גרסה” בנו לעצמם בדמיונם עולם נפלא שסיפק להם עניין ומשמעות לחיים. בחזיון התעתועים הזה הם בילו ימים ולילות והאמינו בתמימות שאלה הם החיים האמיתיים. אבל מגיע רגע בו העולם הדמיוני מתנפץ לרסיסים והגיבורים מוצאים את עצמם מתמודדים שוב עם המציאות האכזרית. אנטון צ’כוב היה במקצועו רופא פעיל, ודמויותיו מזכירות חולים שמנסים להתחמק מהתמודדות עם מצבם האמיתי, ועכשיו, לאחר שנים של הזנחה, המצב החמיר, והסיכויים להחלמה קלושים. עבורם זוהי “אבחנה סופנית”- החיים עברו, בוזבזו על כלום ולפניהם רק תהום וריקנות. מול חייהם שהזניחו במשך שנים, הם עומדים עכשיו כועסים וחסרי אונים ומנסים לעשות את הבלתי אפשרי – להחזיר את הזמן לאחור. הם מחפשים את האשמים, מתחננים לאהבה ונלחמים כדי לצקת משמעות לחייהם. ההתפכחות קשה ואין קיצורי דרך, וכמו כל אדם המתמודד עם אובדן הם עוברים צעד צעד את כל השלבים בדרך אל הגאולה – הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון, קבלה.
ההצגה, שתראו, נעה על הציר הדק בין המציאות לעולם האשליות, תוך כדי התנגשות בין השגרה האפרורית, הקשוחה, המשעממת שבה שוכנים הגיבורים, לבין העולם המדומה, ה”מאחורי הקלעים” של הדמויות, עולמם הפנימי החבוי. חלומות, פחדים, אשליות, סיוטים – המחשבות והשאיפות האינטימיות ביותר של הגיבורים נשפכים החוצה בעוצמה נואשת בניסיון להפוך את החיים על פיהם. בהתנגשות זו, אולי, טמונה התשובה לשאלה החשובה ביותר: האם אדם בכוח רצון יכול לשבור את המעגל המקולל ולהיות מאושר באמת, או שהוא נידון להישאר לנצח אסיר וקורבן של נסיבות חייו, וישועתו היחידה תהיה הבריחה לעולם החלומות והאשליות.
עיבוד ובימוי: מיכאל קייט
עיצוב תפאורה ותלבושות: ז’ניה שכטר
עיצוב תנועה: עומר שמר
הלחנה ועיצוב פסקול: אלה דנציג
עיצוב תאורה אורי רובינשטיין
בהשתתפות:
צחי מילמן/אריאל קריז’ופולסקי, ויקטוריה קוזק/ילנה קוחונובר, ויטאלי ווסקובויניקוב, עדי וייס/אריה אלדר, יבגניה איטין, אריאל קריז’ופולסקי/מריה מושקטין, מריה מושקטין
ההצגה נוצרה בתמיכה של משרד התרבות.
Additional Information
המחזה עטור השבחים ששכב על מדפים שלושים שנה בגלל צנזורה - לראשונה על הבמה בישראל בגרסה מיוחדת בשילוב עברית ויידיש.
המחזה מגולל את סיפורה של משפחת שוורץ, אב ובנו יהודיים מעיירה נדחת ברוסיה, כאשר במרכז העלילה עומדת מערכת יחסים מורכבת, מטלטלת ונוגעת ללב ביניהם. המחזה מלווה את גיבוריו בארבע תקופות שונות בחייהם – מהילדות והנעורים בתקופת “הטרור האדום”, דרך מלחמת העולם השנייה והשואה, עד לתקופה שלאחר המלחמה.
אברהם שוורץ, יהודי פרובינציאלי קטן ואומלל, מגדל את בנו דויד, בן ה-12. דויד לומד לנגן בכינור. חלומו של אברהם שביום מין הימים יעמוד דויד על הבמה הגדולה באולם הקונצרטים ואלפי צופים יעמדו ויריעו לו. האהבה והדאגה של אברהם לעתיד בנו מתבטאת לעיתים במעשים קיצוניים עד כדי אכזריות ואלימות. דויד המתבגר שלא מוכן יותר להשפלות של אביו, מורד ובורח מהבית. כעבור עשר שנים, אנחנו פוגשים את דויד בעיר הגדולה כסטודנט מוערך וכנר מבטיח באקדמיה למוסיקה. הוא מנסה להשכיח את עברו ולמחוק מזכרונו את כל מה שקשור לאביו והעיירה בה התחנך. את “החיים החדשים” נפסקים כאשר אברהם שוורץ מגיע לביקור פתע. בנוכחות חבריו של דויד ואנשי האקדמיה חשובים, מתנהג אביו בצורה מביכה ומבישה שמכעיסה את דויד, ולמרות כוונותיו הטובות שנובעות מאהבה וגעגועים רבים לבנו, המפגש בין השניים מסתיים בהתפרצות של דויד וריב ועלבון גדולים. את רגשות האשמה הטורדניים כלפי אביו ישא דויד המבתגר לאורך המשך חייו. כעבור כמה שנים הוא יהפוך לחייל, יתגייס לקו החזית במלחמה נגד הנאצים, ייפצע, וימצא את עצמו ברכבת הפצועים כשהוא סובל מפצעים קשים שמונעים ממנו לחזור לנגן בכינור. שם, ברכבת הפצועים, כשהוא מתנדנד בין חיים למוות, עורך דויד מפגש השלמה דימיוני, טעון ומטלטל עם אביו שנספא בשואה כשהוצא להורג יחד עם כל היהודים של הגטו בעיירה.
“דומיית המלחים” – זה סיפור על מסע מטלטל ואינסופי אל מחוזות האושר, אל המקום בו הלב יאהב והנשמה תשקוט. כל אחד צועד במסע הזה במשך כל חייו, אבל מעטים מצליחים להגיע אל היעד הנכסף. היכן נמצא הבית? מי אוהב אותנו באמת? ולמה האנשים הכי קרובים הופכים בן רגע לרחוקים כל כך?
מאת: אלכסנדר גאליץ’
תרגום: מיכאל קייט, גרא סנדלר, דורי אנגל
בימוי: מיכאל קייט
עיצוב תפאורה ותלבושות: ז’ניה שכטר
עיצוב תאורה: מישה צ’רניאבסקי, נועם ילובסקי
עיבוד מוסיקלי: נדב ויקינסקי
שחקנים: גרא סנדלר, דורי אנגל, ולריה בוזדיגר, ייבגניה בונדרנקו/כריס כריס, ויטאלי ווסקובויניקוב, לאון מורוז/אריאל קריז’ופולסקי, אילה שיפטן
הפקה: מיכאל קייט, דורי אנגל, כריס פיירוביץ’
ההצגה נוצרה בתמיכת קרן רבינוביץ’, הרשות הלאומית לתרבות יידיש ובית שלום עליכם.
Additional Information
Welcome to the new EVE website!
"*" indicates required fields
EVE – Independent
Theater and Performance
Art Creators Organization
NGO #580549962
Development: Mililand / Project Management: Natan Skop