ירמה שלי
Malka Marin
Under Construction!
Independent theater creator. Director, acting and dramatic writing teacher and editor of plays and screenplays. Graduate of the Department of English Literature at the Hebrew University of Jerusalem. During her studies, she and other artists initiated the establishment of the Jerusalem Community Theater. She studied theater at Tel Aviv University. She performed at the Haifa Municipal Theater and the Cameri Theater and at the same time initiated and participated in independent plays including “Woman from the Ground” first prize at the Acre Festival 1984. Also at the Acre Festival she directed “Man and Woman”, “My Jubilee” and “Bavarian Railway”. Additional performances: “The Yellow Wallpaper,” “Voices” and “Bus 92” at the Alley Theater; “In the Forest in the Forest” and “My Jubilee” at the Tmuna Theater; “Happy Birthday” and a singing show As part of “Orpheus in Jaffa – a performance stage for poetry” at the Arab-Hebrew Theater; “The Dentist” at the Women’s Festival in Holon (also hosted at the Edinburgh Festivals in Scotland, The Fringe in Toronto Canada, Amsterdam and The Hague Netherlands). Among the children’s plays she directed “The Heroic Plots of Don Quixote and Sancho Pansa” (Actor Award at the Haifa Festival of Children’s Plays). Teaches acting in private workshops and the “Road” acting studio, where she also teaches dramatic writing. She also created an Israeli version of “Street” by Jim Cartwright.
Malka Marin
Malka Marin
Malka Marin
Malka Marin
Malka Marin
Malka Marin
יצירה בימתית בהשראת THE YELLOW WALLPAPER מאת שרלוט פרקינס גילמן
סיפורה של אישה שהאוטונומיה האינטלקטואלית, היצירתית והרגשית שלה נשללת ממנה בהדרגה לאחר שבעלה שוכר עבור המשפחה בית קיץ שבאחד מחדריו היא משוכנת במטרה “להבריא” אותה מדיכאון שאחרי לידה. בעקבות עבודת מעבדה שמשלבת משחק, בניית שפה תנועתית ויצירת וידיאו נפרשת על הבמה נפשה של הגיבורה כשדה קרב בו ניטש מאבק מר בין שאיפתה לרצות את בעלה המיצג את הסדר הקיים, לבין העולם האפל, הדוחה, ובה בעת המושך של העצמיות היצירתית שלה המתבטא בדימוי הוויזואלי רב העוצמה של הטפט הצהוב.
“הטפט הצהוב” מאת שרלוט פרקינס גילמן הוא אחד הסיפורים האהובים עליי. זהו סיפור אותו היכרתי לפני שנים רבות במהלך לימודי הספרות האנגלית באוניברסיטה (תקופה קסומה!) והוא הטביע עליי את חותמו. לכן שמחתי וגם קצת הופתעתי לראות שבתיאטרון הסימטה מוצגת גירסה בימתית שלו.ועוד יותר שמחתי לראות את המחזה בהזמנת מועדון הצופות של סלונה. הייתי סקרנית לראות כיצד הבמאית מצליחה להפוך סיפור קצר, שהוא למעשה זרם התודעה של דמות אחת, אישה המאבדת את שפיות דעתה במהלך חופשת קיץ בבית נופש בכפר, למחזה המוצג על במה.
לשמחתי גיליתי שהטקסט של הסיפור לא שונה או עובד והוא מוצג במלואו. כמו כן, הבמאית בחרה בפיתרון ייחודי, שתי שחקניות המגלמות שני היבטים של האישה, גיבורת המחזה. אחת היא האישה הטובה, הכנועה, השואפת להיות רעיה ואם למופת לבעלה הרופא השקול וההגיוני. והשנייה היא האישה הפראית, שכולה תשוקה, יצירתיות ויצרים, השואפת לשבור את הכללים ולהפר את הוראות הרופא הטוב. שתיהן יחדיו מנסות להתמודד עם החופשה הכפויה בכפר, הרחק מאנשים, גירויים ועבודה מעניינת. חופשה אותה כפה הבעל הסמכותי על רעייתו הצעירה שסובלת ככול הנראה מדיכאון לאחר לידה, מצב שכונה באותם ימים (סוף המאה ה-19) עצבים רופפים, היסטריה או משהו דומה. בנוסף, מאחורי שתי השחקניות המעולות המופיעות על הבמה המנימליסטית והחשופה, מוקרן על המסך הצד הגלוי של הסיפור. האישה כפי שהיא נראית לעין, יושבת על המיטה בחדר הילדים ההרוס, כותבת ביומנה ומתבוננת בטפט המוזר שעל הקיר.
שתי השחקניות, פלוס פיסת בד צהובה, מחוללות על הבמה במין ריקוד מוטרף למחצה של ייאוש ושימחה, אובדן וחיפוש, כניעות ומרד. הדמויות האחרות אינן נוכחות אלא דרך עיניה ומילותיה של הגיבורה שלנו. אישה הכלואה ומבודדת נגד רצונה, ששואפת לחיים, חברה ועבודה, אבל נאלצת להיכנע לסמעות ולתכתיבי בעלה והחברה הסובבים אותה. הסיפור הוא קשה ומכמיר לב אך הוא גם סיפור של מרד, יצירה ושיחרור ועוצמתו אינה פגה אלא אף מתעצמת יותר מ-130 שנה לאחר שנכתב.
לדעתי, היצירה התיאטרונית המשמעותית והמעניינת בארץ מתרחשת כרגע בעיקר התיאטראות הפרינג’, שאינם עסוקים בלבדר ולרצות את הקהל. זה בהחלט לא “שיער”, “מרי לו” או “אוויטה”. זה משהו אחר, מחוספס, שונה, בועט וחדש. ישבתי מרותקת לכיסאי ויצאתי בתחושת מועקה וסיפוק. שווה צפייה!
2016 הבלוג של שין שין
מחזה ובימוי: מלכה מרין // שחקניות: רונה זורלא, אלינור פלקסמן // עיצוב תפאורה ותלבושות במה ווידיאו: מיכל יעקובי // מוזיקה מקורית: יוני טל (לזכרו של דימיטרי טולפנוב) // כוריאוגרפיה: איילה פרנקל // וידיאו: נטלי בר-און // עיצוב תאורה: יעקב סליב // מנהלת הצגה: אחינעם לוי
Additional Information
יצירה בימתית בעקבות "ירמה" מאת פדריקו גרסיה לורקה
המחזה “ירמה” מאת לורקה, נכתב בשנת 1934 ועוסק באשה שלא מצליחה להרות. התשוקה לילד הופכת לאובססיה המכלה אותה ואת הסובבים אותה.
ההצגה “ירמה שלי” היא אינטרפרטציה אישית למחזה הזה. ירמה שלנו היא אישה הכלואה בתודעה שלה, כמהה למעשה יצירה רוחני הנתפס בעיניה כאסור מאחר והיא אישה. היא מטמיעה מוסכמות חברתיות בנוגע לנשים, מקומן, יכולותיהן ומגבלותיהן בצורה קיצונית. מבחינתה, רק באמצעות ילד שתביא לאוויר העולם (בן זכר כמובן, לא בת) היא תממש את עצמה ותותיר חותם. הדחף ליצור, הנשיות והאימהות מקבלים אצלה ייצוג אחד: ילד.
ההצגה בנויה על שרשרת אינטראקציות ועימותים בין ירמה הכלואה לבין העולם החיצוני התוסס שדווקא אינו כבול לציוויים הנוקשים שירמה לוקחת על עצמה: נציגיו מנגנים, שרים ורוקדים באופן טבעי והרמוני כחלק מהחיים עצמם. ירמה מנסה נואשות להבין את העולם הזה, את מערכות היחסים שבו ואיך הוא פועל.
עיצוב הבמה משקף את העימות הזה. מעגל פנימי מסמל את תודעתה המיוסרת של ירמה ובו היא נעה ופועלת ואינה יוצאת ממנו ומעגל חיצוני מייצג את העולם החי, התוסס והפורה אותו היא מנסה לפענח. דמויות פורצות פנימה והחוצה או נמשכות פנימה ונהדפות החוצה ע”י ירמה.
ירמה נעה במעגל הפנימי העקר, כשעולמה מצטמצם בתנועות מעגליות הולכות וקטנות עד שהיא קורסת לתוך עצמה בחוסר מימוש, יאוש ותסכול.
ההצגה קיבלה שני מועמדויות לקיפוד הזהב 2018.
מלכה מרין זכתה בפרס במאית השנה ומעבדת השנה בפרסי תיאטרון הסימטה לשנת 2019.
עיבוד ובימוי: מלכה מרין // תרגום: רנה ליטוין // עיצוב במה ותלבושות: יערה צדוק // מוסיקה מקורית: יוני טל // עיצוב תאורה: אמיר קסטרו // תנועה: איילה פרנקל // שחקנים: גילי מילר, דניאל אזולאי, גל שמעון בן עמרה, רונה זורלא, אנה סנגר
Additional Information
Welcome to the new EVE website!
"*" indicates required fields
EVE – Independent
Theater and Performance
Art Creators Organization
NGO #580549962
Development: Mililand / Project Management: Natan Skop