יום אחד ברחוב עוצרת משטרת ישראל את יהודית, חברה בקבוצה שחיה ביחד בבנין במרכז הארץ. גם את שאר חברי הקבוצה המורכבת מנשים וילדים עוצרת המשטרה, וגם את מנהיג הקבוצה, גבר, המואשם בעברות קשות של מין והחזקת חברי הקבוצה בתנאי עבדות. כל חברות הקבוצה מופרדות. כל אחת ביחד עם ילדיה נשלחות למקלטים שונים. נאסר עליהן ליצור קשר אחת עם השנייה. מאותו רגע צריכה יהודית להתמודד עם הניתוק והפירוק של הקבוצה שהייתה משפחתה ומרכז חייה במשך 12 שנים. בהוראת הרשויות היא חוזרת לבית הוריה, אותו עזבה בנערותה, הפעם כאמא. העובדות שמתגלות לה על שהתרחש בבית המשותף של אותו גבר לו הייתה מסורה כל אותן שנים, מאיימות לשמוט את הקרקע מתחת לרגליה. מנקודה זו היא צריכה להיאבק, לבנות לעצמה ולחמשת ילדיה נתיב קיום בתוך המשפחה, הקיבוץ והחברה הישראלית אליהם היא לא מרגישה שייכת.

“ההצגה ‘שייכת’ היא מסמך בימתי שלופת בגרון ולא מרפה ימים רבים אחרי הצפייה, למרות שסיפור המסגרת של ההצגה התפרסם וסופו ידוע… מוקד ההצגה הוא התהליך הכואב של ההתפכחות, דרך הקולות הרבים שמתרוצצים בנפשה של הגיבורה… במידה רבה זהו סיפור גאולה ולידתה של אישה…

אפשר להעריך את האיפוק בהגשה המרגשת והמדויקת. אלירן כספי, שכתב את המחזה וביים את ההצגה, יוצא מתוך האקטואליה ומצליח ליצוק בחומרים הדרמטיים המצויים בשפע של העלילה, רובד נוסף של משמעות. הוא יוצר הצגה שאינה מציצנית… הוא משרטט בעדינות את תמונת נפשה של גיבורת הדרמה… ההצגה היא כעין חקירה אל שורשיו של הקשר בין קורבן והמתעלל. התמיהה אם זה קורה רק לנשים, ומדוע, מלווה את הצפייה”. תמר רותם, גלריה, הארץ

“ההצגה ‘שייכת’ מאת ובבימויו של אלירן כספי, בביצועה של שנטל כהן, היא יצירה ייחודית המצליחה להראות לקהל באופן נוגע וכן, מה קורה אחרי קפיצת הראש אל בריכה של חיים אחרים, חדשים לגמרי. לכו לצפות..” מרתה יודעת מגזין תיאטרון אינטרנטי

 “הטקסט שרקח אלירן כספי בהשראת יומניה של יהודית הרמן שעלתה בסוף הערב להשתחוויה עם השחקנית, מצמית, מדויק, מרגש ולעיתים מצחיק, הבימוי נקי ממאמץ וכל כך אסטתי. מוסיקה ועיצוב תאורה מצוינים של נדב ברנע משלימים את החוויה לערב חזק ועוצמתי, העוסק למעשה במחיר שמשלמת של אישה צעירה על הרצון להיות שייכת.״ אתר נענע 10 

“טיק תיק” הוא סיפור התמודדותו האוטוביוגרפי של ניר יוספי עם תסמונת הטורט. “יום אחד ללא שום הודעה מוקדמת כולם בכיתה התחילו לצחוק, הסתובבתי והתחלתי לצחוק אתם עד שהבנתי שהם צוחקים עלי” מאז ובמשך שני עשורים מנסה ניר יוספי לחיות חיים רגילים, הוא שחקן תיאטרון, בחור צעיר המנסה למצוא בת זוג ולהקים משפחה, בכל מפגש עם אנשים חדשים, יש מה שהולך לפניו, הטיקים, העוויתות והקולות המוזרים של תסמונת הטורט. סיפור הירואי, מצחיק, עצוב ומגוחך לפעמים, על אדם צעיר שמתמודד עם הרתיעה של כולנו מהשונה ונותן לנו שיעור על אומץ ותעוזה.

 זוכת פרס ראשון בפסטיבל תיאטרונטו 2013

“הצגה חזקה ומאלפת, מעוררת אמפתיה, שהיא תיאטרון חברתי חשוב, הנותן זרקור לתסמונת שאין כולנו מכירים, או מסוגלים להבין”.  אתר מבקר התיאטרון

סבא של ערן הוזמן לכיתה להעביר שיעור על המקצוע שלו, ראיית חשבון. אבל סבא לא תמיד זוכר ובזמן האחרון הוא מאמין שהוא הרמטכ”ל. במסע התבגרות אמיץ מול כיתתו ערן יחשוף סיפור ילדות מיוחד במינו, הקשר עם סבא שהיה לו לאב, הרגעים היפים וההתמודדות עם אובדן. זה יהיה שיעור בלתי נשכח.

זוכה פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל חיפה 2016

ההצגה” לחץ פיזי מתון” מנסה להתמודד עם היכולת ואי היכולת של אנשים לפעול ולשנות קודים של התנהגות ומוסר בתוך חברה שהופכת אלימה. ההצגה בודקת את הבחירות שלנו כשאנו עומדים מול רוע. איך האלימות מעצבת את החוטאים בה וכיצד הרוע מחלחל מתוך המעגלים החיצוניים של מוסדות החברה אל תוך המרקם המשפחתי והזוגי. 

אנחנו חיים בחברה שמתמודדת עם וריאציות שונות של רוע במעגלים השונים של החיים, מטרור ודיכוי אתני, ועד רצח בתוך המשפחה. אם בכל אחד מאיתנו יש גם פוטנציאל להיות גם מענה וגם מעונה, יש לנו חובה וגם זכות לבחור. חובה משום שהרוע לא יחלוף כרוח בלי לגעת בנו. וזכות כי נהיה חלק מכל טוב שיצמח.

“אחד המחזות הפמיניסטים החשובים של המאה ה- 20 שזוכה להפקה מאוד מאוד משכנעת ויפה בתיאטרון תמונע” – ניוז 1