מחכים לגודו

מחזה: סמואל בקט
תרגום: משה שמיר
בימוי ועיצוב: אריה אלדר
מוזיקה: עודד גדיר
עיצוב תאורה: מאיר עקריש
משתתפים: אוהד ווינקלר (אסטרגון - גוגו); אוריה הירש (ולדימיר - דידי), תום בן נר (לאקי); מיכאל לרנר (פוצו), גל שור(הנער - מנהל ההצגה).

ולאדימיר-דידי ואסטרגון-גוגו, מהגרי עבודה נפגשים מדי ערב, בעונת הסתיו על דרך בשדה, לרגלי עץ שחור ועירום. הם מקיימים את הטקס הקבוע שלהם. מחכים לגודו. הם אינם יודעים עליו דבר, אבל בטוחים שאם הוא יבוא הם ינצלו. את הבמה חוצים פוצו, בעל האדמה שהם נודדים עליה, ולאקי, נושא הכלים שלו. המפגש עימם מציג לדידי וגוגו מראה מעוותת שלהם. כשהשניים יוצאים מגיע נער שליח עם מסר מגודו. המסר הוא לא מסר. הוא לא מבהיר דבר. הלילה יורד, ובמערכה השניה הטקס חוזר, והשאלות המצבים מתעצמים. הלילה השחור והחורף המתקרב, המוות, אם תרצו, מאיימים להגיע.

לטיפות

מאת סרז'י בלבל

בימוי ועיצוב: אריה אלדר
תרגום מקטלאנית וספרדית: טל גולדפיין
תנועה: גוצ`י גריסלדה קוהן לאו
מוסיקה: לריסה ומקסים קופמן
עיצוב תאורה: יולי גרצ'יק
צילום: בעז פסטרנק
צילום סטילס: אורי יפה

שחקנים: גל שור, אייל פריאנטה, אילנה קיוויתי, אליזבט קון, אלעד קונפינו, גוצ'י גריסלדה קוהן לאו, קרן גזית, לירן מזרחי, שלומי נתיב.

מחזאי קטאלני כותב על תלות הדדית, יחסים עכורים, מיניות לא שגרתית ובדידות. עשר תמונות ואפילוג הנוגעים כולם בנושאים בעלי טאבוּ חברתי שאין אנו מדברות עליהם בשיחת היומיום. זוג צעיר מנהלים יחסים כמו בזירת אגרוף, אם ובת מגלות את האמת ביניהן, סצנה בבית אבות עם עולם פנימי מסוכסך, ניסיון פיוס בין אח ואחות זקנים, שוד רחוב על ידי ילד נטוש רגשית, יחסים קווירים בין אב לבנו המתבגר, פרידה תוך אהבה נואשת, ניסיון התקרבות בין בת בוגרת לאביה שנכשל, גבר מבוגר ונשוי מוצא ניחומים אצל בחור צעיר שמתחנן לאהבת אמו וזו זקוקה רק למזומנים שלו. אם מאכזבת מוצאת אהבה אצל גבר צעיר. "הצגה מעניינת ואנושית, מגוון דמויות בסדרת מפגשים לא שגרתיים. ממליצה מאד!" / ארלט מנצר, משוררת ושחקנית