הצגת תיאטרון רב-תחומי המשלבת דימויים, חפצים ובובות.

מבוסס על הספר “שני נהרות והים הגדול” מאת חיים אשר

חיים אשר כותב לנכדתו: “את ספר הזיכרונות שהוצאתי חילקתי למספר מכרים ובני משפחה, אך רוב העותקים מונחים על המדף ומעלים אבק…”

מתוך הרשימות והתיאורים היבשים, במרווח שבין המילה הכתובה למילה הנאמרת, מנסה הנכדה לפענח את כתביו בעזרת חפצים ואותיות, ולחפש בהם רגעים של קרבה.

בבית מבודד גרות חמש אחיות. הן לא בטוחות מי זאת מי.

אף אחת לא יוצאת החוצה, אף אחד לא בא לבקר והגבר היחיד בסביבה הוא הרדיו.

הן רוצות לרקוד.

בתוך המצב התקוע הטעון בצורך לפרוץ החוצה, הפוקוס נע בין האחת לשנייה ואנו זוכים להצצה אל המרחב התודעתי של כל אחת מהן, כשהארבע האחרות משמשות לה מראה.

בהשראת המחזה “רוקדים בלונאסה” מאת בריאן פריל, “אני רוצה לרקוד, קייט!” היא מעין רמיקס של המחזה המקורי, הבוחנת את השאלה – האם אפשר לעסוק בטקסט דרמטי מבלי להשתמש בטקסט עצמו?

המחזה המקורי מבליח ופורץ אל הבמה בציטוטים ממנו, או ציטוטים שהיו-יכולים-להיות בו.

העבודה בוחנת מנגנוני שליטה וציות בסיטואציה קרובה ואינטימית. באמצעות פרפורמנס, ריקוד וסאונד; נבחנים מגבלות הגוף, התלות בהשתייכות לקבוצה ואזלת היד של השפה.

העבודה זכתה בפרס עיצוב התלבושות ובפרס השפה הבימתית בפסטיבל עכו 2014.

מנימוקי השופטים: “…על עיצוב שפת במה ייחודי, רגיש וגדוש ניואנסים, המייצר שדה פסיכולוגיסטי מורכב של שליטה וציות בתוך משפחה גרעינית.”