בית ללא אור
מיכאל קייט
ברוכות וברוכים הבאים.ות לאתר החדש של אי״ב!
במאי תיאטרון, שחקן, יוצר ומורה למשחק
בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב ת"א ובוגר מגמת "בימוי תיאטרון" בבית הספר הגבוה לאומנויות הבמה במוסקבה בהנהלת קונסטנטין ראיקין (מעבדת המאסטר קמה גינקאס).
שיחק בעשרות הצגות בתיאטרון יידישפיל, תיאטרון מלינקי, תיאטרון תמונע, תיאטרון הסמטה, צוותא, פסטיבל עכו, תיאטרון ערבי עברי ביפו, התיאטרון העברי ועוד. השתתף בסרטים וסדרות טלוויזיה, ביניהם: "טירונות", "עבודה ערבית", "תנוחי", "בני ערובה" ועוד. מ-2007 עובד כבמאי תיאטרון. בין הצגותיו שביים: ב-2007 החל את דרכו כבמאי תיאטרון. מאז, בין הצגותיו שביים: "לשכוח את הרוסטראטוס" בתיאטרון גבעתיים, "לכל אחד כוכב משלו" במסגרת פרויקט תיאטרון רב תרבותי, " הזרה" (במאי משנה) בתיאטרון "מלנקי", "סוף כל סוף זה נגמר" בפסטיבל להצגות יחיד "מרכז הבמה" במסגרת פסטיבל ישראל, "דומיית המלחים" בתיאטרון צוותא ותיאטרון תמונע, "מראה מעל הגשר" בסטודיו למשחק אימפרו, "סבתא עם תיק גלגלים" – הצגת ילדים רב לשונית אינטראקטיבית, "אני שב לעירי…" במסגרת הפסטיבל סנקט פטרבורג, "וניה. גרסה" על פי "הדוד וניה" מאת א. צ'כוב בתיאטרון הלבן שעלה על בימת בית ניסן נתיב, "קו חזור והלוך" (סקיצה) בתיאטרון הממלכתי "בית הספר למחזאות מודרנית" במוסקבה (רוסיה), "והעולם שתק" במרכז להצגות אינטראקטיביות בנושא השואה "מקום של תקווה", "שש נפשות מחפשות מחבר" בסטודיו למשחק ניסן נתיב ירושלים, "בית ללא אור" על פי המחזה "ביבר הזכוכית" מאת טנסי וויליאמס בתיאטרון הלבן – פרויקט תיאטרון רב תרבותי בתיאטרון החנות, "נפשות מתות. אבסורדרמה" על פי הרומן מאת נ. גוגול בתיאטרון הלבן שעלה במרכז סוזן דלל, "אנדורה" מאת מקס פריש באימפרו סטודיו למשחק, "אנשים טובים" בתיאטרון הלבן בתיאטרון הסמטה ובתיאטרון החנות, "אדיפוס שואו" ו"קברט אסטוריה" שעלו במסגרות של קריאות מבוימות בינלאומיות ועוד. הצגותיו הוצגו בהצלחה גדולה בפסטיבלים בינלאומיים יוקרתיים ברוסיה, צ'כיה, מקדוניה, סרביה, ארמניה ומדינות נוספות וזכו בפרסים. מיכאל קייט השתתף במספר מעבדות בינלאומיות לבימאים. מ-2015 עוסק בהוראת משחק על פי שיטת סטניסלבסקי. מלמד משחק במסגרות שונות: בית הספר למשחק "אימפרו", האקדמיה לאומנויות הבמה, אמריקן אקטינג סנטר ועוד. ב-2019 יזם והקים את מעבדת התיאטרון הבינלאומית הפתוחה "סיסטמה" שכוללת התמחות מקצועית בחו"ל לשחקנים מקצועיים וסטודנטים למשחק. המעבדה מתמחה בחקר, לימוד ותרגול של שיטת סטניסבלסקי ומשתפת פעולה עם בתי הספר הגבוהים לאומנויות הבמה ברוסיה ומדינות נוספות.
"תיאטרון טוב מספק לצופה רגעים נדירים בו הוא נשאר אחד על אחד עם עצמו, עם נפשו ומצפונו, וברגעים האלה אנו עדים לאדם מזוקק, כמו שהוא, שמחפש תשובות לשאלות החשבות של חייו. אני רוצה להיות שותף לרגע הזה…"
02.06.2023
מיכאל קייט
מיכאל קייט
מיכאל קייט
מיכאל קייט
מיכאל קייט
מיכאל קייט
פנטזיה בימתית בהשראת ״גן הדובדבנים״
התיאטרון הלבן – פרויקט תיאטרון רב-תרבותי – שמח וגאה להציג בבכורה את "המחזה האחרון של אנטון צ'כוב'" – עיבוד בימתי ל"גן הדובדבנים".
"המחזה האחרון של אנטון צ'כוב'" – וריאציות בנושא המחזה האחרון של המחזאי הנודע. בעיבוד זה עולמם של גיבורי המחזה מתערבב בדרך פלא עם עולמו של המחבר עצמו, עם מחשבותיו, תחושותיו ורגשותיו בשנים האחרונות לחייו, כאשר עבד על "גן הדובדבנים", וכמו כן עם היחס שלו למחזה ולדמויות אותן עיצב. באמצעות שזירת גורלם של גיבורי המחזה עם גורלו של המחבר ובחיבור עם הדיאלוג הדמיוני בינו לבין הדמויות, מתגלה הרעיון המרכזי של ההצגה.
יחד עם כל הדמויות נוכחת עוד דמות אחת – הסופר, היוצר, במאי חיי תושבי גן הדובדבנים.
המחזה האחרון של צ'כוב חדור מוטיבים של ציפייה לסוף, אושר מתחמק, אובדן בית, פרידה וסליחה. הנושא המרכזי של הנרטיב הבימתי הופך לנושא של אי-היתכנות של חזרה אחורה במרחב או בזמן.
אחד האירועים המרכזיים של המחזה הוא עזיבתה של ראנבסקיה לפריז לאחר מות בעלה ואבדון בנה. מכאן מתחילה התפוררות הקן המשפחתי, קריעת החוטים המחברים בין האנשים הקרובים זה לזה, התנועה המתעצמת במורד תהום נוטה שבה לכל הגיבורים עתידים אכזבה, כאב נשפי ואובדן. סיפור הפרידה מגן הדובדבנים שמסופר דרך פריזמת ההגירה מצלצל היום נוקב וכואב במיוחד.
בתוך הדמויות קיימת ריקנות בלתי הפיכה ותחושה מוזרה כשהבית שלך אליו חזרת ללגימה של אושר, לישועה מאסונות הגורל, הפך לזר לך. הכול בו מוכר ולא מוכר, כואב ומתוק באותה מידה. האושר שחי פעם בגן הזה הוא נחלת העבר, ואין דרך להחזירו. הבית שבו היית מאושר פעם ושעזבת יהפוך לך זר. הבית לא סולח על בגידה. ברגע שאתה מאבד אותו פיזית, אתה מאבד אותו לנצח בתוך תוכך.
כולם במחזה הזה מדברים על איך להציל את הגן, אבל חושבים האם צריך להציל אותו בכלל.
עיבוד, בימוי, חלל ועריכה מוסיקלית – מיכאל (מישה) קייט // עיצוב תלבושות – ז'ניה שכטר // ייצור אביזרים – איליה דוידוב // עיצוב תאורה – מישה צ'רניאבסקי, אינה מלקין // וידאו – יבגניי רומנובסקי // טיוטת תרגום וייעוץ לשוני – הרי גולומב // עוזרת במאי – אלכסנדרה קייט // משתתפים: ולריה בוזדיגר, מישל יופה, דיאנה פלייר, יבגניה איטין, איוון זבשטה, בוריס פלקסין, דריה גלובנקו, דנה קוצ'רובסקי // עיצוב פוסטר – יבגניי רומנובסקי
ההצגה נוצרה בתמיכת משרד התרבות והספורט בישראל (מדור הפרינג').
תודה מיוחדת לאי"ב – ארגון בימאים ויוצרים עצמאיים בתיאטרון ואומנויות המופע.
מידע נוסף
עיבוד מקורי בשפה הרוסית למחזה "ביבר הזכוכית" מאת טנסי ויליאמס.
אחד המחזות המפורסמים ביותר של המחזאי האמריקאי הגדול במאה ה-20 טנסי וויליאמס. זהו במידה רבה מחזה אוטוביוגרפי, שהביא למחבר את ההצלחה המהדהדת הראשונה.
בימוי, עיצוב חלל ועיצוב פסקול: מיכאל (מישה) קייט \\ משתתפים: מריה מושקטין, ילנה קוחונובר, איבן זבאשאה \\ עיצוב תאורה: נועם ילובסקי
For Question: [email protected]
מידע נוסף
עיבוד מקורי לאחת היצירות הספרותיות הגדולות של כל הזמנים מאת ניקולאי וסילייביץ' גוגול
פענוח עכשווי מרתק, אמיץ ותובעני לסיפור הרפתקאותיו הקלאסי של פאבל איוונוביץ' צ'יצ'יקוב שנודד בין האחוזות הכפריות וקונה בחצי חינם "נפשות מתות" – צמיתים שכבר מתו, אך ברשימות ספירת האוכלוסין עדיין נחשבים כחיים על פי החוק. מה יוצא לו מזה? את הצמיתים "המתים החיים" האלה יוכל הגיבור למשכן בדירקטוריון הנאמנים תמורת סכום כסף לא מבוטל שיאפשר לו להשיג מעמד בחברה ולהתעשר.
סיפור "הונאת המאה" האבסורדי, הציני והנבזי עד אימה שלא מאבד מהאקטואליות שלו גם היום הופך בעיבוד הבימתי המקורי מסאטירה לוחמנית למשל אקזיסטנציאליסטי על חומר ונפש, אדם וחברה, מצפון ואטימות לב.
מי הם ה"צ'צ'קובים" האלה? האם הם בסך הכל תחמנים יצירתיים, רודפי בצע שלא רואים לנגד עיניהם דבר מלבד כסף, או קורבנות שנאלצים בעל כורחם לשחק במשחק על פי הכללים המעוותים והנבזיים שהחברה האנושית מזמנת להם? האם הם נולדים לבד או שהחברה האנושית "מולידה" אותם? האם יש דרך להיגמל מההתמכרות החומרית? מה קורה לאדם "נקי" שיש בו מצפון, יושרה וחמלה כאשר הוא נאלץ כנגד רצונו ועקרונותיו להתנהל ולהתנהג על פי "המוכתב והמצופה" על מנת לחיות חיים נורמליים ולא למצוא את עצמו בשולי החיים? עד היכן נמתחים גבולות המוסר של אדם? האם הוא מסוגל לעצור? האם יזכה לטיהור הנפש?
הפענוח הבימתי זאת אינה קריאה בימתית לינארית של העלילה הקלאסית. העיבוד המקורי אינו מתבסס אך ורק על הכרך הראשון הידוע והמוכר של גוגול, אלא חובק ישות הרבה יותר רחבה ומורכבת, ומנסה להתכתב עם רעיון הטרילוגיה בדומה ל"הקומדיה האלוהית" של דנטה ובה שלושה חלקים – הגיהנום, הכור המצרף וגן העדן – שניקולאי גוגול הגה ואף ראה בזה משימה חשובה והרבה יותר גדולה מלייצר יצירה סאטירית ותו לא – הגה, תכנן ולא הספיק לממש ולסיים.
העיבוד המקורי מכליל בתוכו גם את הפרקים של הכרך השני ששרדו בחלקיהם, גם את המחזה של מיכאיל בולגקוב שכתב על בסיס הפואמה, גם פסוקים מתנ"ך, ואף קטעים מתוך כתביו של דוסטוייבסקי וציטוטים מ"הקומדיה האלוהית".
היצירה הבימתית שואפת לקחת השראה לא רק ממה שיש בידינו מתוך כתביו של הסופר, אלא גם מנסה לדמיין, לפנטז ולהמציא את מה שאין בידינו כי לא נכתב, אבל היה אמור להיכתב.
הנושאים של התפוררות החברה האנושית, שחיתות השלטון, אורח חיים ריקני וחסר תועלת, נפילתם המוסרית והעניות הרוחנית של בני אדם, ניצחון עקרונות הרווח וההתעשרות החומרית בכל אמצעי חוקי ובלתי חוקי על יושר, אנושיות, מצפון, טוב לב, חמלה וערבות הדדית נפרצים ומתערבבים יחדיו על הבמה בגרוטסקה פסיכולוגית חברתית עם אלמנטים של התיאטרון האפי של ברכט.
המחזה, עיבוד ובימוי – מיכאל (מישה) קייט
עיצוב תפאורה – ז'ניה שכטר
עיצוב תלבושות – יעל סקידלסקי
הלחנה ועיצוב פסקול – אלה דנציג
עיצוב תנועה – אירנה שולמן
עיצוב תאורה – מישה צ'רניאבסקי, אינה מלקין
נוסח עברי – רות לוין, לב לייב לבין
עיצוב פוסטר – ויקה סגל
משתתפים בהצגה:
לב לייב לבין, לאון נונין, מריה מושקטין, ילנה קוחונובר, ויטאליי ווסקובויניקוב, יורי קיסין, יהודית קורסויוצקי, מישל יופה
For Question: [email protected]
מידע נוסף
מונודרמה אקזיסטנציאליסטית מאת פטר טוריני
מתי בפעם האחרונה הייתם עדים
להתאבדות בשידור חי מול קהל?
גבר סופר עד אלף ומתאבד. זוהי "נקודת אל-חזור".
רגע של אמת. ספירה לאחור. אל הלא נודע.
הוא לא הצליח לחיות כמו כולם. או שאולי פשוט
לא רצה. ולחיות כמו שהוא רצה – לא התאפשר.
בחייו היה לו הכול. הצלחה, כבוד, אהבה, כסף.
אבל למה הוא מרגיש ריקנות גדולה
ומאיימת כל כך? ולמה הוא כה בודד?
אלף רגעים. אלף תמונות מחייו.
אלף ניסיונות להיאחז בחיים.
גבר סופר עד אלף ומתאבד.
אבל זו אינה התאבדות של אדם אחד.
זוהי התאבדות של כולנו.
ההצגה הועלתה בפסטיבל "מרכז הבמה" 2014
ההצגה השתתפה בפסטיבלים הבינלאומיים:
ART OKRAINA – פסטיבל תיאטרון בינלאומי בסנקט פטרבורג, רוסיה
BITOLA INTERNATIONAL MONODRAMA FESTIVAL – פסטיבל בינלאומי להצגות יחיד במקדוניה
FESTMONO MONODRAMA AND MIME FESTIVAL בבלגרד, סרביה
SOLO – הפסטיבל הבינלאומי להצגות יחיד במוסקבה, רוסיה
ARMMONO – פסטיבל בינלאומי להצגות יחיד בירבאן, ארמניה
ZVAIGZNE – הפסטיבל הבינלאומי להצגות יחיד בלטביה
U TROICY בסרגייב פוסד, רוסיה – פרס מיוחד
ועוד.
"המחזה הנפלא של טוריני מלווה אדם שהחליט לשים קץ לחייו וכעת הוא מתחיל בספירה לאחור. כשיגיע לאלף הוא מתכנן להתאבד. תוך כדי הוא מהלך בכל תחנות חייו ועורך לחשבון נפש נוקב, אירוני, משעשע ומטלטל.
זו יצירה המקימה על הבמה דמות רבגונית ומסחררת, רבת פנים ומלאת הומור ואירוניה, שמתארת דרך מסעותיה בעולם את חוויית הקיום האנושי והאבסורדים שגלומים בה מעצם טיבה. איכותו של הטקסט והעולם שהוא מביא, הפרשנות הבימתית הווירטואוזית שניתנה למחזה, והמשחק המצוין, הפכו את הערב לערב חי ודינמי, שהותיר חותמו על מי שצפה בו״
אתר מרכז הבמה
תרגום: רות לוין וגרא סנדלר
בימוי: מיכאל קייט
עיצוב תפאורה ותלבושות: ז'ניה שכטר
עיצוב תאורה: מישה צ'רניאבסקי ואינה מלקין
עריכה מוזיקלית: מיכאל קייט וייבגני לביטס
משחק: גרא סנדלר
מידע נוסף
חזיון דרמטי בשתי מערכות על פי "הדוד וניה" מאת א. צ'כוב
אחד המחזות הגדולים בכל הזמנים בעיבוד חדש מתעתע ושובר מוסכמות. איך כדאי לחיות כדי להיות מאושרים? חזקים מול המציאות או בבועה שאנו בונים לעצמנו כדי למצוא מרגוע לסערות הנפש? מה מניע אותנו לייצר אשליות ולעסוק בהונאה עצמית? ומה עושים כשיום אחד הבועה הזאת מתפוצצת לנו בפנים ואנחנו שוב עומדים מול המציאות?
גיבורי ההצגה "וניה. גרסה" בנו לעצמם בדמיונם עולם נפלא שסיפק להם עניין ומשמעות לחיים. בחזיון התעתועים הזה הם בילו ימים ולילות והאמינו בתמימות שאלה הם החיים האמיתיים. אבל מגיע רגע בו העולם הדמיוני מתנפץ לרסיסים והגיבורים מוצאים את עצמם מתמודדים שוב עם המציאות האכזרית. אנטון צ'כוב היה במקצועו רופא פעיל, ודמויותיו מזכירות חולים שמנסים להתחמק מהתמודדות עם מצבם האמיתי, ועכשיו, לאחר שנים של הזנחה, המצב החמיר, והסיכויים להחלמה קלושים. עבורם זוהי "אבחנה סופנית"- החיים עברו, בוזבזו על כלום ולפניהם רק תהום וריקנות. מול חייהם שהזניחו במשך שנים, הם עומדים עכשיו כועסים וחסרי אונים ומנסים לעשות את הבלתי אפשרי – להחזיר את הזמן לאחור. הם מחפשים את האשמים, מתחננים לאהבה ונלחמים כדי לצקת משמעות לחייהם. ההתפכחות קשה ואין קיצורי דרך, וכמו כל אדם המתמודד עם אובדן הם עוברים צעד צעד את כל השלבים בדרך אל הגאולה – הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון, קבלה.
ההצגה, שתראו, נעה על הציר הדק בין המציאות לעולם האשליות, תוך כדי התנגשות בין השגרה האפרורית, הקשוחה, המשעממת שבה שוכנים הגיבורים, לבין העולם המדומה, ה"מאחורי הקלעים" של הדמויות, עולמם הפנימי החבוי. חלומות, פחדים, אשליות, סיוטים – המחשבות והשאיפות האינטימיות ביותר של הגיבורים נשפכים החוצה בעוצמה נואשת בניסיון להפוך את החיים על פיהם. בהתנגשות זו, אולי, טמונה התשובה לשאלה החשובה ביותר: האם אדם בכוח רצון יכול לשבור את המעגל המקולל ולהיות מאושר באמת, או שהוא נידון להישאר לנצח אסיר וקורבן של נסיבות חייו, וישועתו היחידה תהיה הבריחה לעולם החלומות והאשליות.
עיבוד ובימוי: מיכאל קייט
עיצוב תפאורה ותלבושות: ז'ניה שכטר
עיצוב תנועה: עומר שמר
הלחנה ועיצוב פסקול: אלה דנציג
עיצוב תאורה אורי רובינשטיין
בהשתתפות:
צחי מילמן/אריאל קריז'ופולסקי, ויקטוריה קוזק/ילנה קוחונובר, ויטאלי ווסקובויניקוב, עדי וייס/אריה אלדר, יבגניה איטין, אריאל קריז'ופולסקי/מריה מושקטין, מריה מושקטין
ההצגה נוצרה בתמיכה של משרד התרבות.
מידע נוסף
המחזה עטור השבחים ששכב על מדפים שלושים שנה בגלל צנזורה - לראשונה על הבמה בישראל בגרסה מיוחדת בשילוב עברית ויידיש.
המחזה מגולל את סיפורה של משפחת שוורץ, אב ובנו יהודיים מעיירה נדחת ברוסיה, כאשר במרכז העלילה עומדת מערכת יחסים מורכבת, מטלטלת ונוגעת ללב ביניהם. המחזה מלווה את גיבוריו בארבע תקופות שונות בחייהם – מהילדות והנעורים בתקופת "הטרור האדום", דרך מלחמת העולם השנייה והשואה, עד לתקופה שלאחר המלחמה.
אברהם שוורץ, יהודי פרובינציאלי קטן ואומלל, מגדל את בנו דויד, בן ה-12. דויד לומד לנגן בכינור. חלומו של אברהם שביום מין הימים יעמוד דויד על הבמה הגדולה באולם הקונצרטים ואלפי צופים יעמדו ויריעו לו. האהבה והדאגה של אברהם לעתיד בנו מתבטאת לעיתים במעשים קיצוניים עד כדי אכזריות ואלימות. דויד המתבגר שלא מוכן יותר להשפלות של אביו, מורד ובורח מהבית. כעבור עשר שנים, אנחנו פוגשים את דויד בעיר הגדולה כסטודנט מוערך וכנר מבטיח באקדמיה למוסיקה. הוא מנסה להשכיח את עברו ולמחוק מזכרונו את כל מה שקשור לאביו והעיירה בה התחנך. את "החיים החדשים" נפסקים כאשר אברהם שוורץ מגיע לביקור פתע. בנוכחות חבריו של דויד ואנשי האקדמיה חשובים, מתנהג אביו בצורה מביכה ומבישה שמכעיסה את דויד, ולמרות כוונותיו הטובות שנובעות מאהבה וגעגועים רבים לבנו, המפגש בין השניים מסתיים בהתפרצות של דויד וריב ועלבון גדולים. את רגשות האשמה הטורדניים כלפי אביו ישא דויד המבתגר לאורך המשך חייו. כעבור כמה שנים הוא יהפוך לחייל, יתגייס לקו החזית במלחמה נגד הנאצים, ייפצע, וימצא את עצמו ברכבת הפצועים כשהוא סובל מפצעים קשים שמונעים ממנו לחזור לנגן בכינור. שם, ברכבת הפצועים, כשהוא מתנדנד בין חיים למוות, עורך דויד מפגש השלמה דימיוני, טעון ומטלטל עם אביו שנספא בשואה כשהוצא להורג יחד עם כל היהודים של הגטו בעיירה.
"דומיית המלחים" – זה סיפור על מסע מטלטל ואינסופי אל מחוזות האושר, אל המקום בו הלב יאהב והנשמה תשקוט. כל אחד צועד במסע הזה במשך כל חייו, אבל מעטים מצליחים להגיע אל היעד הנכסף. היכן נמצא הבית? מי אוהב אותנו באמת? ולמה האנשים הכי קרובים הופכים בן רגע לרחוקים כל כך?
ההצגה זוכת הפרס "העיצוב הבימתי הטוב ביותר" בפסטיבל תיאטרון בינלאומי "U TROICY" ברוסיה, יוני 2017.
עליס בליטנטל, "קפה דה מרקר"
"לעיתים נדירות חוזים בהצגה שכה מסעירה, מרתקת ולא מרפה ממך. הצגת "דומיית המלחים" בתיאטרון תמונע היא בבחינת יצירת פאר נדירה, שחובה על משרד התרבות לאמצה ולהציגה בכל רחבי הארץ למען החדרת המורשת והלקחים ממוראות המאה שעברה… המשחק של גרא סנדלר כיהודי אומלל בגולה, שבקושי מתפרנס וחוסך כל פרוטה כדי שבנו ילמד נגינה בכינור הוא אחד משיאי התיאטרון העברי… חוויה עזה שראוי לצלם אותה ולהנציח אותה כך שתוכל להיות מוקרנת לטובת כל הישראלים באשר הם. אין די מילים לשבח את המחזאי, הבימאי הנפלא וכל צוות השחקנים הכה מרגשים, בתוך התפאורה הבלתי רגילה, התאורה הפנומנלית, והמוסיקה המופלאה, שיוצרים את החוויה בכללותה."
לביקורת המלאה
http://cafe.themarker.com/review/3391409/
רקפת א. ידידיה, מגזין האומנות "שחרזדה"
"דומיית המלחים. החלום ושברו, אולי. כמו החלום הציוני ושברו אצל וולף. החלום היהודי ושברו. בסופו של יום, כפי שדויד אומר בסוף המחזה דומיית המלחים, היא העבר המפואר. השורש של הכול, המהות. גם היא דבר חמקמק… אבל יותר מאשר שיש לכל אחד 'דומיית מלחים', בהצגה הזו נדמה שלכל אחד יש רכבת. מסע, במקום. מסע, בזמן. מסע, של החיים. מסע, אל החלום. מסע, אל אותו מקום שלעולם לא נגיע אליו. מסע, אל העבר. מסע, אל עצמנו."
לכתבה המלאה
http://www.scheherezade.co.il/Satyr/TheaterReviews/Galich.htm
יעקוב שאוס
"הצגה רב שכבתית, מעניינת, מסקרנת ומפתיעה שללא ספק תתפוס את מקומה בהיסטוריה של התיאטרון הישראלי המבוסס דרמטורגיה בשפה הרוסית… גרא סנדלר מעצב דמות רבגונית, מרשימה ומרגשת במיוחד… דורי אנגל מרענן ומפתיע בתפקיד הבן…"
לביקורת המלאה ברוסית
http://www.yacovshaus.com/2016/11/galitch.html
אלה בוריסוב
"בישראל הועלה המחזה הנודע של אלכסנדר גאליץ' "דומיית המלחים" והצופים שוב הזילו דמעה והתרגשו עד מאוד לנוכח הסיפור המרגש של יהודי מזדקן אברהם שוורץ מהעיירה הנידחת אי שם באוקראינה ובנו הכנר, הקרע שבינהם והמוות הבלתי נמנע וההרואי שלהם… מיכאל קייט, הבמאי של ההצגה, שמר בזהירות רבה על המחזה המקורי על כל גווניו ועמימותו והביא אל תוכו את רוח האמת המוחלטת, כי יהודי שוורץ מדבר עם בנו בשפת יהודי הגולה, יידיש… במיומנות רבה שמר הבמאי גם את נושא מערכת היחסים המורכבת והקשה בין אב לבנו וגם את הרומנטיקה הטרגית של המחזה…"
לכתבה המלאה ברוסית
http://jewish.ru/ru/stories/reviews/175793/
מאת: אלכסנדר גאליץ'
תרגום: מיכאל קייט, גרא סנדלר, דורי אנגל
בימוי: מיכאל קייט
עיצוב תפאורה ותלבושות: ז'ניה שכטר
עיצוב תאורה: מישה צ'רניאבסקי, נועם ילובסקי
עיבוד מוסיקלי: נדב ויקינסקי
שחקנים: גרא סנדלר, דורי אנגל, ולריה בוזדיגר, ייבגניה בונדרנקו/כריס כריס, ויטאלי ווסקובויניקוב, לאון מורוז/אריאל קריז'ופולסקי, אילה שיפטן
הפקה: מיכאל קייט, דורי אנגל, כריס פיירוביץ'
ההצגה נוצרה בתמיכת קרן רבינוביץ', הרשות הלאומית לתרבות יידיש ובית שלום עליכם.
מידע נוסף
ברוכות וברוכים הבאים.ות לאתר החדש של אי״ב!
"*" אינדוקטור שדות חובה
איב, אי״ב EVE – ארגון
יוצרים עצמאים
בתאטרון ואמנות המופע
ע״ר 580549962
פיתוח: מילילנד / ניהול הפרויקט: נתן סקופ