״אני לא מפחדת לעלות כאן הערב, במחשבה שזו אולי העבודה האחרונה שלי על במה.

אני לא מפחדת שאוטוטו תשכחו אותי, לא תזכרו שחלפתי כאן.

אפילו לא יהיה לכם רגע של – ״נו איך אמרתם שקוראים לה…היה לה שם מוזר כזה?״

עלית קרייז מזמינה ביצירתה החדשה שלוש נשים בבקשה שיהיו חברות שלה לשעה בלבד. המשותף לכל החבורה הוא הצורך להתקיים בתוך יצירת אמנות, אל מול קהל.

הזהות שלהן נבנית ומתפרקת מתוך מבט שלכם בהן, ושלהן בכם. הן ניזונות מתשוקות ממגנטות ותקוות מתממשות. הן משחקות בזכרון ושכחה, מתקיימות בין גלות לקרבה.

הנרטיבים האישיים מתבלבלים, הפעולות על הבמה נערמות כמו ערימת תחתונים, כמו זרי פרחים של בכורה שנגמרה, כמו מטח אורגזמי של קללות.

Model  היא יצירה שתקרא לכם את המחשבות, יצירה שתפטנז עליכם, שתגרום לכם להיות החברות הכי טובות שלה. שתדאג לכם, ובסוף גם תגיד לכם תודה.