אוקטובר
מאיה בואנוס
ברוכות וברוכים הבאים.ות לאתר החדש של אי״ב!
יוצרת, במאית ועיתונאית. זוכת פרס רוזנבלום לשנת 2020. בוגרת החוג ללימודי התיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים ובוגרת תואר שני בהצטיינות במסלול שחקן-יוצר-חוקר באוניברסיטת תל אביב. כמו כן למדה משחק וקולנוע במכללת סנטה מוניקה שבלוס אנג'לס ולימודי משחק בבית צבי. בקיץ 2017 השתתפה בסמינר הבמאים הבינלאומי Directors Lab בשיקגו. נבחרה על ידי ׳ידיעות אחרונות׳ כאחת מ-35 הנשים ששינו את ירושלים בשנת 2018. חברה בקבוצת התיאטרון ׳חולות׳ בניהולו של ד"ר חן אלון ומייסדת האנסמבל ״Buenos אנסמבל״ המורכב משחקנים ומוזיקאים. יצירתה מתמקדת בחקירת חומרים דוקומנטריים ועיבודם לבמה, מתוך הבנת כוחה של הבימה לשקף את האמיתות השונות של חיינו. החומרים שהיוצרת עוסקת בהם לקוחים בעיקרם מן הדיון הציבורי בישראל. בין יצירותיה: ״דין סוטה״- יצירה אשר בוחנת את הקשר שבין תקיפות מיניות לטקסי טהרה; ״סינדרום E- קונצרט בשלוש מערכות"- קונצרט מוסיקלי בעקבות משפט אייכמן; "האור האחרון"- מחזמר מקורי בשיתוף האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים; מופעי ״ללכת לעיבוד״- סדרת מופעים לרגל חגיגות היובל של תיאטרון החאן; ״המקום ינחם אתכם״- בעקבות פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן (זוכת פסטיבל עכו הבינלאומי לתיאטרון אחר בפרס המוסיקה לשנת 2018); ״בלילה ההוא״- יצירה תלוית מקום בעקבות תופעת ״המארחות״ בתקופת המנדט, "דבר אליי"- יצירה אודיופונית על ההתבוננות פנימה והמילים שאנו נותנים לה; "בעקבות אחת"- מסע פרפורמטיבי בעקבות סיפורי ירושלים; ״חוף מבטחים״, בשיתוף תזמורת סימפונט רעננה- יצירה המציפה את משבר הפליטים העולמי על הבמה; פרויקט העדויות המצולם ״הייתי שם״, בשיתוף גוף התקשורת פוליטיקלי קוראת, בו 12 שחקניות מבצעות 12 עדויות של נשים שחוו אלימות וההצגה "אוקטובר" שעוסקת בהלם קרב מבעד למלחמת יום הכיפורים. כמו כן, עיבדה וביימה את היצירה הספרדית "מאצ'ו מן", העוסקת באלימות מגדרית, בפסטיבל ישראל.
לצד פועלה כיוצרת מקורית מכהנת בואנוס כמנהלת ומלווה אמנותית בפרויקטים רבים, וככתבת עבור עיתון ״מעריב״ ומגזין החדשות הפמיניסטי "פוליטיקלי קוראת"
להיות יוצרת עצמאית / מאיה בואנוס
להיות יוצרת עצמאית, פירוש הדבר לחלום, להתפלל על יצירה, לדמיין אותה ואז לעשות הכל כדי להגשים אותה. לגייס עבורה כסף, להגיש אותה, לדבר בשמה, ללהק, לאייש צוות, לבנות סצינות וטבלאות אקסל באותה נשימה.
כן, זה לדאוג למהלך האמנותי, למשכורות, לפנס שמאיר מאחור ולנעל שעוד צריך למצוא. להיות יוצרת פירוש הדבר להוביל צוות שלם של אנשים רק כדי שהצגה בודדת אחת תעלה על הבמה. ובואו נודה על האמת, לפעמים צצה השאלה: ובשביל מה.
להיות יוצרת ולא יוצר, פירוש הדבר מאבק עמוק שמספר משפטים פשוט לא יוכלו להסביר. פירוש הדבר לכתוב, שוב ושוב, ושוב ושוב, עד שאת מאמינה בתוצר בעצמך כי בדרכך לשם, מעטים האנשים שמאמינים בך.
להיות יוצרת עצמאית אומר הודעות עדכון בוואטסאפ המשפחתי על מצב המכירה, ימים בהם את רק סוחבת תפאורה, נקודות של שיתוק, שבירה, שיא או הצלחה שאת חווה אותן לבד. זה אומר להחזיק, להכיל, להנהיג, לשמור, להיות אחראית, לטפל, לומר בפה מלא, ״אני לא אשת טיפול״ וללכת לחפש טיפול עבור עצמך.
פירוש הדבר לפחד. להודות בזה. לפחד מאחרים בחדר, לפחד מרגע הבכורה, לפחד על פרנסה, או מסתם הצגה בהרצה.
להיות יוצרת עצמאית, פירוש הדבר ליצור בית לעצמך. להיות לבמה, למוסד תיאטרוני, בו אין מחלקת שיווק, או ניהול אמנותי, אין חדרי חזרות קבועים וקפיטריה עם מאפים קטנים, אבל יש נשמה גדולה ולב רחב ורצון לעשות טוב בעולם.
זה לפעול מתוך תשוקה, לאבד חדוות עשייה ולחפש אותה שוב בכל חזרה.
קונצרט בשלוש מערכות
באולם התאטרון ז׳ראר בכר שבירושלים (או ׳בית העם׳ כפי שנקרא בזמנו) החל באפריל 1961 משפטו של אדולף אייכמן. הפרוטוקולים של המשפט, תיעודו הרשמי והספרות שמסביב לו מעלים שאלות מהותיות על הפרפורמטיביות של הרוע ועל הפרפורמטיביות של הצדק. מי שהצליחה לנווט בין שתי השאלות הללו ולהציבן זו מול זו הייתה הפילוסופית חנה ארנדט. בדיווחיה אודות המשפט עבור העיתון "ניו יורקר", השכילה ארנדט להציף ולשקף את הניגודים השונים שבמשפטו של אייכמן. אירוע שהיטלטל שוב ושוב בין היותו משפט לבין היותו מופע ציבורי. אשר העלה בכל פעם את הקונפליקט שבין דמוקרטיה לדיקטטורה, בין עלבון לזעם, בין קורבן לרוצח ובין קהל לפרפורמר.
על במת קונצרט חשופה וגלויה מופיעות מקהלה ושלישיית מיתרים ובאמצעות שירה, מוסיקה ומקצב מספרות את סיפור משפט אייכמן. הפרוטוקולים של משפט אייכמן משמשים בתור חומרי הגלם של היצירה. המתח שבין האסתטיקה המוזיקלית לבין העדויות הקשות, מעלה שאלות אודות הנאה לנוכח זוועה, תהליך התקהות החושים וההפיכה לעדר – גם בקרב הקהל הצופה. תפקידה של המוסיקה בסינדרום E היא לאפשר נקודת מבט חדשה וחיצונית למשפט. האפיון המוזיקלי של התמונות השונות נועד לבטא בכל פעם רעיון אחר. כאשר כל צליל המכיל בתוכו מניפולציה מציג בפנינו את הדיון המשפטי-חברתי על קולותיו השונים. כך, מבקש סינדרום E לפרק את מנגנוני האלימות, הצדק והמופע, על מנת להאירם מחדש ולשאול כיצד ניתן "להופיע רוע", כיצד ניתן "להופיע צדק" ואיזה תפקיד מגלמים שני אלה בביסוס המוסר האנושי ובחיים החברתיים?באמצעות המוזיקה אנו שואלים כיצד הופכת חברה מתורבתת למכונת השמדה ומה תפקידו של הפרפורמנס בתהליך זה?
**השם סינדרום E, מתייחס גם למודל הניורולוגי שפיתח פרופ' יצחק פריד, חוקר מוח ישראלי. המודל מתאר את התהליך בו אדם נורמלי הופך לרוצח המונים.
יצירתה של מאיה בואנוס.
בהשתתפות: שרון אלעזר, מאיה בואנוס, מרי אן גנין, מעיין זיטמן, אור חסון, אילון פרימן וצליל רובינשטיין
מלחין ומנהל מוסיקלי: דניאל פיין
עוזרת במאית ותנועה: ים דרורי
תאורה: יאיר סגל
ליווי אמנותי: ד"ר חן אלון
מידע נוסף
קונצ'רטו לפליט ותזמורת יצירתה של מאיה בואנוס, בשיתוף תזמורת סימפונט רעננה
סיפורה של גב' הימלר באדיבות פרופ’ אופירה הניג, לוקאס צ’ך והמרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה; השיר “ספינות שטות” באדיבות להקת אל המשורר.
על המופע
בספטמבר 2015 נשטפה גופתו של הפעוט הסורי בן השלוש, איילן כורדי, אל חופי טורקיה וזעקה את זוועות המלחמה ואטימות העולם כלפיהן. תמונתם של פליטים עומדים בשערי מדינה בתחנונים למקלט מופיעה שוב ושוב בשנים האחרונות ומעלה בפנינו שאלות קשות על אודות מוסר, אחריות והומניות. ואולם, זעקת גופתו של איילן כורדי, כזעקת הפליטים, מבקשי המקלט, לא נענית. המופע "חוף מבטחים" מציף על הבמה את אותם מסעות בריחה: את הרגע ההוא אל מול השער, את הכמיהה לחוף מבטחים ובמקרים רבים את הדחייה ממנו. בחצר המצודה במגדל דוד, מייצרים 18 נגנים ספינה רעועה, המבקשת להגיע לחוף המקלט. מבעד לספינה הפרפורמטיבית, מגלמים השחקנים את הפליטים אותם היא נושאת, העומדים פעם אחר פעם בשער אך איש לא נותן להם להיכנס. במסע תיאטרוני, היסטורי ומוסיקאלי, המחבר בין סיפורי הפליטות מרחבי העולם, עולה וצף הזיכרון הקולקטיבי של הציבור הישראלי. זיכרון שמשיב את שנדמה כי נשכח ממנו – חווית הפליטות. המופע מבוסס על מחקר וחומרים דוקומנטריים, ובין היתר מתאר את סיפורם של פליטים מסוריה (דרך סיפורו של הפסנתרן איאם אל-אחמד), פליטים בני המיעוט היזידי (דרך סיפורה של זוכת פרס הנובל לשלום נאדיה מוראד), פליטים מדרפור (דרך סיפורו של ג’ק טיגיטיגי) ופליטי הספינה סנט לואיס (דרך סיפורו של יוליוס הרמן). המופע מופק בסיוע מרכז לפיד לאמנות ומשפט ומוזיאון מגדל דוד.
יוצרת: מאיה בואנוס
מנצחת: קרן קגרליצקי
דרמטורגיה והפקה: כפיר לפיד-משעל
ליווי אמנותי: עינת אשדות
מלחין ומנהל מוזיקלי: דניאל פיין
כוריאוגרפיה: שי קסל
בהשתתפות: מתן און ימי, זוהר בדש, סיגל חמיידס, שחף יפהר, צליל רובינשטיין ונגני תזמורת סימפונט רעננה.
מידע נוסף
שנת 1975. שנתיים עברו מאז מלחמת יום הכיפורים. צביקה רגב, לוחם מילואים מגדס״ר 87, מתאשפז במחלקה ניסיונית בירושלים. כבר שנתיים שהוא מתעורר מדי לילה בעודו צועק ״אוקטובר״ מבלי לדעת מה משמעות הצעקה. כבר שנתיים שהוא סובל מחרדות, התקפי זעם ואובדן זיכרון. עם הגיעו למחלקה, מחליטים חבריו יונתן ושלום, בצעד חריג, לאשפז את עצמם יחד איתו על מנת להשיב אליו את זיכרונותיו, אלא שהמשימה קשה יותר משחשבו, כאשר צביקה אף לא מזהה אותם. מבעד למחלקה, ניכרת השפעת המלחמה על כלל הדמויות, כאשר שלושת הסיפורים משתלבים זה בזה ומאירים את האופן בו גברים ונשים כאחד צרבו בגופם את הזיכרון והשכול ונותרו כלואים במעגל הטראומה.
היצירה מבקשת לפתוח בפנינו את שערי הנפש ולהציב זה לצד זה את השקט והתופת, את ההיסטוריה והיומיום, את האמונה והאובדן, את צלם האדם וצלם המקום. העלילה מתרחשת בימים בהם היחידה לתגובות קרב טרם הוקמה והשיח על אודות הלם קרב עוד היה בתחילת דרכו. המחזה אמנם שואב השראתו מאירועים אמיתיים ומבוסס על מחקר מקיף על המלחמה והשלכותיה הנפשיות ומשלב בתוכו קטעי ארכיון, ציטוטים, דיווחים וקטעי סאונד מימי המלחמה, אך דמויות המחזה בדיוניות וכך חלקים נרחבים מהעלילה עצמה. כך, נוצר טשטוש מכוון נוסף בין הטראומה לזיכרון המתעתע לבין המציאות העכשווית.
מאת ובבימוי: מאיה בואנוס
משחק: זוהר בדש, ניר ברק, בן עובד- ברקוביץ' עדי דרורי, גיל וסרמן, רועי מלכה, בוניאל עופרי, איסק צ׳וקרון
הפקה וע. בימוי: מרי אן גנין
דרמטורגיה: שלומית כהן סקלי
כוריאוגרפיה: טל קון
מוסיקה: עמר שוסטר
תלבושות: צליל רובינשטיין
תפאורה: נעה ריץ'
תאורה: אמיר קסטרו
וידאו: אריק פוטרמן ויוסף משיח
For Question: [email protected]
מידע נוסף
ברוכות וברוכים הבאים.ות לאתר החדש של אי״ב!
"*" indicates required fields
איב, אי״ב EVE – ארגון
יוצרים עצמאים
בתאטרון ואמנות המופע
ע״ר 580549962
פיתוח: מילילנד / ניהול הפרויקט: נתן סקופ