נפשות מתות. אבסורדרמה

פענוח עכשווי מרתק, אמיץ ותובעני לסיפור הרפתקאותיו הקלאסי של פאבל איוונוביץ' צ'יצ'יקוב שנודד בין האחוזות הכפריות וקונה בחצי חינם "נפשות מתות" – צמיתים שכבר מתו, אך ברשימות ספירת האוכלוסין עדיין נחשבים כחיים על פי החוק. מה יוצא לו מזה? את הצמיתים "המתים החיים" האלה יוכל הגיבור למשכן בדירקטוריון הנאמנים תמורת סכום כסף לא מבוטל שיאפשר לו להשיג מעמד בחברה ולהתעשר.

סיפור "הונאת המאה" האבסורדי, הציני והנבזי עד אימה שלא מאבד מהאקטואליות שלו גם היום הופך בעיבוד הבימתי המקורי מסאטירה לוחמנית למשל אקזיסטנציאליסטי על חומר ונפש, אדם וחברה, מצפון ואטימות לב.

מי הם ה"צ'צ'קובים" האלה? האם הם בסך הכל תחמנים יצירתיים, רודפי בצע שלא רואים לנגד עיניהם דבר מלבד כסף, או קורבנות שנאלצים בעל כורחם לשחק במשחק על פי הכללים המעוותים והנבזיים שהחברה האנושית מזמנת להם? האם הם נולדים לבד או שהחברה האנושית "מולידה" אותם? האם יש דרך להיגמל מההתמכרות החומרית? מה קורה לאדם "נקי" שיש בו מצפון, יושרה וחמלה כאשר הוא נאלץ כנגד רצונו ועקרונותיו להתנהל ולהתנהג על פי "המוכתב והמצופה" על מנת לחיות חיים נורמליים ולא למצוא את עצמו בשולי החיים? עד היכן נמתחים גבולות המוסר של אדם? האם הוא מסוגל לעצור? האם יזכה לטיהור הנפש?

הפענוח הבימתי זאת אינה קריאה בימתית לינארית של העלילה הקלאסית. העיבוד המקורי אינו מתבסס אך ורק על הכרך הראשון הידוע והמוכר של גוגול, אלא חובק ישות הרבה יותר רחבה ומורכבת, ומנסה להתכתב עם רעיון הטרילוגיה בדומה ל"הקומדיה האלוהית" של דנטה ובה שלושה חלקים – הגיהנום, הכור המצרף וגן העדן – שניקולאי גוגול הגה ואף ראה בזה משימה חשובה והרבה יותר גדולה מלייצר יצירה סאטירית ותו לא – הגה, תכנן ולא הספיק לממש ולסיים.

העיבוד המקורי מכליל בתוכו גם את הפרקים של הכרך השני ששרדו בחלקיהם, גם את המחזה של מיכאיל בולגקוב שכתב על בסיס הפואמה, גם פסוקים מתנ"ך, ואף קטעים מתוך כתביו של דוסטוייבסקי וציטוטים מ"הקומדיה האלוהית".

היצירה הבימתית שואפת לקחת השראה לא רק ממה שיש בידינו מתוך כתביו של הסופר, אלא גם מנסה לדמיין, לפנטז ולהמציא את מה שאין בידינו כי לא נכתב, אבל היה אמור להיכתב.

הנושאים של התפוררות החברה האנושית, שחיתות השלטון, אורח חיים ריקני וחסר תועלת, נפילתם המוסרית והעניות הרוחנית של בני אדם, ניצחון עקרונות הרווח וההתעשרות החומרית בכל אמצעי חוקי ובלתי חוקי על יושר, אנושיות, מצפון, טוב לב, חמלה וערבות הדדית נפרצים ומתערבבים יחדיו על הבמה בגרוטסקה פסיכולוגית חברתית עם אלמנטים של התיאטרון האפי של ברכט.