וניה. גירסה

אחד המחזות הגדולים בכל הזמנים בעיבוד חדש מתעתע ושובר מוסכמות. איך כדאי לחיות כדי להיות מאושרים? חזקים מול המציאות או בבועה שאנו בונים לעצמנו כדי למצוא מרגוע לסערות הנפש? מה מניע אותנו לייצר אשליות ולעסוק בהונאה עצמית? ומה עושים כשיום אחד הבועה הזאת מתפוצצת לנו בפנים ואנחנו שוב עומדים מול המציאות?

גיבורי ההצגה "וניה. גרסה" בנו לעצמם בדמיונם עולם נפלא שסיפק להם עניין ומשמעות לחיים. בחזיון התעתועים הזה הם בילו ימים ולילות והאמינו בתמימות שאלה הם החיים האמיתיים. אבל מגיע רגע בו העולם הדמיוני מתנפץ לרסיסים והגיבורים מוצאים את עצמם מתמודדים שוב עם המציאות האכזרית. אנטון צ'כוב היה במקצועו רופא פעיל, ודמויותיו מזכירות חולים שמנסים להתחמק מהתמודדות עם מצבם האמיתי, ועכשיו, לאחר שנים של הזנחה, המצב החמיר, והסיכויים להחלמה קלושים. עבורם זוהי "אבחנה סופנית"- החיים עברו, בוזבזו על כלום ולפניהם רק תהום וריקנות. מול חייהם שהזניחו במשך שנים, הם עומדים עכשיו כועסים וחסרי אונים ומנסים לעשות את הבלתי אפשרי –  להחזיר את הזמן לאחור. הם מחפשים את האשמים, מתחננים לאהבה ונלחמים כדי לצקת משמעות לחייהם. ההתפכחות קשה ואין קיצורי דרך, וכמו כל אדם המתמודד עם אובדן הם עוברים צעד צעד את כל השלבים בדרך אל הגאולה – הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון, קבלה.

ההצגה, שתראו, נעה על הציר הדק בין המציאות לעולם האשליות, תוך כדי התנגשות בין השגרה האפרורית, הקשוחה, המשעממת שבה שוכנים הגיבורים, לבין העולם המדומה, ה"מאחורי הקלעים" של הדמויות, עולמם הפנימי החבוי. חלומות, פחדים, אשליות, סיוטים – המחשבות והשאיפות האינטימיות ביותר של הגיבורים נשפכים החוצה בעוצמה נואשת בניסיון להפוך את החיים על פיהם. בהתנגשות זו, אולי, טמונה התשובה לשאלה החשובה ביותר: האם אדם בכוח רצון יכול לשבור את המעגל המקולל ולהיות מאושר באמת, או שהוא נידון להישאר לנצח אסיר וקורבן של נסיבות חייו, וישועתו היחידה תהיה הבריחה לעולם החלומות והאשליות.