אנטיגונה [ברכט]

העיבוד של ברטולט ברכט לאנטיגונה הועלה לראשונה ב-1948 בשוויץ והתקבל בקול ענות חלושה, אבל כיום נתפס כאחת היצירות החשובות ביותר שלו. באמצעות שכתובו של המיתוס ונטיעתו בהקשר חדש ביקש ברכט להצביע על כך שהברבריות הגלומה בסדרי העולם העתיק לא נעלמה או הוכנעה, ובעצם עומדת בתשתיתו של העולם המודרני הנאור־לכאורה. כך, פחות משלוש שנים לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה, ניסח ברכט משל על צמיחת הפשיזם הרצחני מתוך התרבות המערבית.

ההצגה במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט בתל אביב – הבכורה הישראלית של העיבוד הזה – נוטעת את העלילה הבדיונית בתוך עולם של חיות מפוחלצות, כהערה ביקורתית על יכולתה התיאטרלית של העריצות להסוות את עצמה (ע"ע פחלוץ), כמו גם על מעמדה ה"מפוחלץ" של אנטיגונה בתרבות המערב.