דרך השירים: פנס בודד, וידוי, עוד מחכה לאחד ואחרים, נבנית דרמה המגוללת סיפור התבגרות של חבורה צעירה,
ארצישראלית טיפוסית שגדלה ומתבגרת יחדיו.
החבורה גדלה יחד, מתגייסת ומתבגרת, חווה אהבות ופרידות במדינה שמתפתחת ומתהווה.
מופע שכולו חגיגה ליצירותיו של סשה ארגוב.

הצגה מוסיקלית וססגונית בה שתי שחקניות מספרות, שרות ומציגות עם מסיכות ובובות את סיפוריו ושיריו הפיוטיים, מלאי התום וההומור של המשורר ע. הלל. הזדמנות לחוות את מיטב הקלאסיקה הישראלית לילדים; 'בוקר טוב', 'מה ברגלים', 'שתי אווזות', 'השועל והחסידה', 'עצוב להיות מלך החיות' ועוד…

אירוע תיאטרוני בשיתוף הקהל המזמין אותך לפגוש כמבוגר/ת את הילד שהיית, להגיב, לפעול ולשחק בחוויה בלעדית המשתנה מדי ערב. "בית ספר" הוא מופע אימרסיבי המתרחש בבניין תיכון בלילה, בו הקהל נטמע בתוך היצירה ואף הופך להיות חלק ממנה.

לקבלת קוד הטבה של מנוי התרבות של תל אביב, כתבו ל- [email protected]

לאתר ההצגה – BEIT SEFER

"המופע "בית ספר" מעמת את המשתתפים עם מי שהיו כתלמידי תיכון. לא תמיד ברור מה תוכנן מראש ומה קורה באופן ספונטני. מה שבטוח — כל המשתתפים זוכים לשיעור יוצא דופן." הארץ, שירה קדרי- עובדיה

"…האם אפשר לשנות עור? מה נשאר בנו מהילדים ומהמתבגרים שהיינו? מאילו הרגלים לא טובים הצלחנו להיפטר? מתי התחלתי לפרוח? מתי נחתמת הילדות? אלו חלק מהשאלות שמלוות אותי אחרי ההצגה. ומלבד השאלות מסתובבים בראש גם הימורים – מי שחקן ומי לא." מקור ראשון , בתאל קולמן

"יצירה מעולה שמזכירה לך משהו על חדוות היצירה, על היופי שבחיפוש וגם על הקלסטרופוביה של מסדרונות התיכון. זה מצליח להיות פרוע ועדין ומאד מאד ספציפי."   יעל טל, במאית וכותבת

כתבה על ההצגה בסוכן תרבות כאן 11

מופע דוקומנטרי בליווי שירים שחקנית ופסנתרן במופע מוזיקלי משתבש. מנסים להתחיל בהופעה, אך דרך סיפור אישי על אובדן פתאומי של אבא בגיל צעיר וההשלכות על ההתבגרות של בתו, הם צוללים לזכרונות של המוות והחיים ובודקים איך אפשר להיות הכי קרובה למתמודד נפש ולהישאר הגיבורה של החיים שלך.
"מופע אינטימי מרגש, כנה ומעורר מחשבה. המשחק נע בין הדרמטי ליום יומי ובין הכאב למודעות עצמית אירונית וקלילה"

קוד הנחה למנוי התרבות של תל אביב: תרבות

מסעם של צמד הקומיקאים הידוע שניידר ושוסטר נפרש על פני ההיסטוריה של המאה ה-20. האם יגיעו אל המאה ה-21? האם ישארו ביחד? מדברים כאן עדיין יידיש?
התשובה כנראה לא תשנה לאיש.

"הצגה לא רלוונטית. בידור זול והמוני" (זאכרשמאלץ)

"בחיים לא אצפה בזה" (שוסטר)

"שניידר מרשים כהרגלו. שוסטר מאכזב" (שניידר)

קוד הנחה למנוי התרבות של תל אביב: חלקיק

מרצה לפיזיקה מגיעה להרצות על "מכניקת הקוונטים".
היא שואפת להיות מעניינת, סוחפת, חדשנית, אסופה וגם משוחררת, חכמה וגם סקסית, שלא לדבר על מצחיקה, קלילה ובלתי נשכחת.
אבל ברגע שהקהל נכנס, הכל מתחיל לקרוס…

מופע טרגי-קומי על אישה אחת שמנסה לענות לכם.ן על כל הציפיות.
אז אם אתם.ן רוצים.ות לחוות "שזירה קוונטית", זו ההזדמנות שלכם.ן!

ההצגה נבחרה לרשימה הקצרה של פרס קיפוד הזהב 2022

קוד הנחה למנוי התרבות של תל אביב: ניוקי

אישה רעבה והקולות שבראש שלה עולים לבמה בערב שכולו חגיגה של תיאבון ודחייה, שירים ומערכונים על מה שחשקנו והתרגלנו להסתיר. מופע שחוגג את הבושה מזמין אתכן לפגוש את התשוקות הנסתרות שלכן.

"תערובת שובת לב של מקוריות, הומור וחושניות", אלה חן.

"הצגה מעולה, חדה ונוגעת. יוצרת עם אמירה ברורה וקול חזק. וכל זה במעטפת שירים מדבקים וטקסט נוכח ושנון, לכו לראות, לא תתחרטו", עדן כ"ץ.

בהצגה "נרקיס" אני מעמיק את התבוננותי פנימה באמצעות סיפורים אישיים השזורים במיתולוגיה היוונית אודות נרקיסוס ואכו וכן מיתולוגיות נוספות ומשתף את הקהל בתובנות.
אתבונן בעצמי פיזית ופסיכולוגית, בגוף ובנפש, אחשוף מנגנונים המניעים אותי כאינדיבידואל בין היתר דרך פריזמה של אדם בן זמננו, שחקן, גבר והומוסקסואל, אציף את המורכבויות, הכאב והיופי בקיום שכזה.

המופע נע על הרצף בין שגעון גדלות ומשיחיות לבין עליבות ורגשי נחיתות דרך כוחות ארכיטפיים קלאסים ומודרנים כמו, נרקיסוס, אכו, האם הגדולה, הנימפה (רוח הטבע), הגורו, האדם הראשון ועוד.

פורמט המופע נע בין אמנות הסטנד-אפ לתאטרון טוטאלי ולעיתים הופך למועדון לילה אפי.

עלול להכיל תכנים מיניים ועירום.
הגבלת גיל: בני 16 ומעלה

הופק בתמיכת מפעל הפיס ותיאטרון האינקובטור והועלה לראשונה בפסטיבל הקומדיה הישראלי עש אפרים קישון, זוכה פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל.

חממת הביכורים של תיאטרון הבית מציגה:

פרפורמנס אקסטרווגנטי לאדם בתחתונים.

המופע "טווס" מנסר את השקר של הזהות העקבית והאחידה, פולט דמויות עזות, ארכיטיפיות ואפויות למחצה ומדביק שוב את חתיכות הבוץ לכדי ישות אחת, אדם אחד לא יציב שנספג בתוך סיטואציות מופרכות, מתבונן בהן ומשתנה יחד עמן.

בנימין יום-טוב נולד וגדל בנתניה, בן להורים שעלו מאיראן. אח צעיר מבין ארבעה, העדיף מאז ומעולם את החלום על פני המציאות.

שירת כצלף בנח"ל בזמן שחלם על מחזות זמר עם ערבים/בני דודים

בבית הכנסת התפלל אך חלם תמיד לצאת מתוך ארון הקודש עטוי נוצות ונצנצים

"טווס" הוא פיוז'ן של עולמות תוכן הנע בין האפ לדאון, בין הגברי לנשי, בין ינקות לזיקנה

בין איראן לישראל ובין נתניה לתל אביב עוברת מונית שירות אחת.

המופע מכיל עירום מלא, המופע כולל בחלקו האחרון הבזקים (פליקרים), העלולים להיות מסוכנים לחולי אפילפסיה.

קולאז' של דמויות גבריות ישראליות; הלומי קרב, חרדי סירוס, נואשים לאישורים, מצפיני חולשות, פגיעים ופוגעניים, אסירים וסוהרים. הוא מציג את המאבק והאלימות אליהם הם נחשפים בהתמודדות עם החרדות, עם גילוי המיניות שלהם, את חיפוש מקומם בחברה ואת הניסיון להסתיר פגיעות על ידי הומור ואכזריות.

שם המופע לקוח מסיפורו של שאול המלך שיצא לחפש את האתונות שברחו לאביו והפך למלך על ישראל. הוא נמשח ללא כוונה לתפקיד שלא הלם את מידותיו, ותוך איבוד שפיותו הבין שאם רק היה מוצא את האתונות לבטח לא היה נקלע לאלימות, לקנאה ולהעתקת המודלים הגבריים שעוברים בירושה מזה דורות. 

המופע מציג גברים ישראלים פאסיב-אגרסיביים לאורך תחנות עיקריות בחייהם: מהלידה והילדות דרך גיל ההתבגרות, השירות הצבאי ועד לחתונה.אין בכוונת המופע לחנך או להוות דוגמה אך גם לא לפטור מאחריות. כוונתו להתוודות.

זהו מופע רב תחומי המשלב פיסול, סאונד ומשחק.

זוכה פרס קיפוד הזהב  – עבודת הקבוצה לשנת 2021

זוכה פרס קיפוד הזהב  – עבודת הקבוצה לשנת 2021 

המלצה על ההצגה בתכנית "גם כן תרבות" עם גואל פינטו (26.5 מדקה 1:45)

מונודרמה מאת צרויה להב בבימויה של נעמי יואלי

עלילת המחזה מתרחשת במושב בעמק יזרעאל בשנות החמישים של המאה העשרים.
מרים, ילדה בכיתה א', חווה את המציאות הקשוחה שמסביבה כפחד תמידי,
שיש בו נחמה יחידה: החתולה שלה, אסתרקה.
מה מביא אותה יום אחד לשלהב את ילדי הכיתה ולהנהיג פוגרום
בביתה של זקנה ערירית, משוגעת הכפר?
מרים המבוגרת חוזרת אל הנפשות הפועלות, מהן לא נפרדה מעולם,
ומהדהדת שאלות שלא נשאלו על אטימות לב, רוע ואלימות.

ההצגה עלתה בבכורה בפסטיבל "תיאטרונטו" 2023, מיסודו של יעקב אגמון

"לנעמי יואלי יש שפה בימתית מיוחדת ורבת קסם, לפעמים מכשפת, שיש למעט יוצרים בארץ, אם בכלל. …ההצגה 'מלאך היא קוראת לך', שכתבה צרויה להב, זורקת את ילדי המושבים של שנות ה-50 וה-60, ואותי בתוכם, למציאות שבה גדלנו, שהייתה לא רק חלומית אלא גם פצועה מסיוטים (…)." יואב בירנברג, עיתונאי לענייני תרבות ,YNET

"…עבודה עדינה וחכמה כל כך. הפשטות של החפצים, של משחק הזיכרון, של הדמות האחת – כל אלו בחירות גאוניות: מלאות הומור וכואבות מנשוא בסמליותן. ….עבודת אמנות זוהרת ומזדהרת." נועה שקרג'י, משוררת ומנהלת שותפה של 'מקום לשירה' בירושלים

"…אני מכיר מהבטן את הימים ההם, עם כל המבטאים האלה והדי השואה והטירוף המבעבע מתחת לחיים. נעמי יואלי מכילה את הכול בהמון יכולת וטעם. מחזה מרתק. עדין ומאד מרגש." פרופסור אריאל הירשלפלד

"…השילוב של כל המרכיבים במונודרמה מופלא והכול מותך ליצירה מרהיבה ועמוקה. על הבמה – שולחן בית ספר. ומי שעושה כאן "בית ספר" לכולם היא הגיבורה מרים. היא אמנם ילדה בכתה א', אבל היא זאת שמלמדת את הא"ב של השפה ושל תפיסת העולם הנפרשות בפנינו (…)". רונית חכם, כלת פרס משרד התרבות 2023 לספרות ילדים

ילדה וסבתא תופרת מזמינים לבמה את נגני הצ׳לרי מבגדד ואורגים סיפור בימתי קסום ונוגע ללב

"מאסטרפיס לא פחות, איזה קסם קרה שם על הבמה…להגיד שאני ממליצה על זה בחום יהיה understatement" הילה גושן מנהלת תרבות ,בית הגפן

"נשארנו ללא מילים. מלאי התרגשות מערב עוצמתי. את מדהימה! העולם חייב לדעת, אין לו ברירה!" יפעת מירב

כלול במנוי התרבות של תיאטרון תמונע

חנה, אישה המאושפזת בבית חולים לבריאות הנפש לאחר ניסיון אובדני מנסה לגעול את נפשה מייסורים ומגוללת את סיפור משפחתה בהצגה (בתוך הצגה) אל התמונה נכנס פסיכיאטר צעיר, אשר נחוש לעזור לה להוציא את היטלר מראשה.

ארבעה מבצעים ועשרה כדורי פלסטיק גדולים וכחולים נפגשים בתחום האפור שבין קרקס למחול ולאמנות חזותית. כדורים קופצים, נפרדים, עפים באוויר ויוצרים מבנים בלתי אפשריים, נמצאים בכל מקום והולכים לאיבוד.

"כדורים כחולים" הוא הפרק השני בטרילוגיה "מופעי עמל", המפגישים בין הגוף האנושי לאובייקטים חומריים, מבעד לעבודה מאומצת, וירטואוזיות קרקסית ועבודת צוות.

קוד הנחה למנוי התרבות של תל אביב: יריב

לכולנו יש משאלות. לפעמים אנחנו מתפללים שמישהו יאהב אותנו, לפעמים אנחנו מתפללים שמישהו ימות כבר, ולפעמים זה אותו המישהו שאנחנו מתפללים שיאהב אותנו ושימות כבר. לפעמים אנחנו מסתפקים במשאלות צנועות יותר: כסף, בית, עבודה, עצמאות, חירות, רביצה מול הטלוויזיה בלב שבע ושליו, ולפעמים אנחנו לא מסתפקים ורק משתוקקים ומשתוקקים עד שהנפש מאיימת להתפקע.

לכולנו יש מציאות. במציאות לכולנו יש אבא ולכולנו יש אמא וכולנו היינו ילדים ובכולנו שוכנות המון המון המון משאלות. במציאות דור הולך ודור בא והמציאות לעולם עומדת ואין חדש תחת השמש והמשאלות עולות וממלאות את העולם והעולם איננו מלא.

לדור אין בית או כסף או אהבה ויש לו מלא משאלות כמו לילד בן עשר. במציאות הוא בן שלושים שנאלץ לחזור לגור עם ההורים. במציאות מי שאהב כבר לא אוהבת אותו. במציאות אין לו לאן לברוח מהמציאות.

״דור בא״ הוא משל מצחיק או עצוב או מצחיק וגם עצוב על המלחמה בין המשאלות למציאות, או על המלחמה בין דור לדור, או על המלחמה בינך לבין עצמך, או אולי בכלל על כל המלחמות שאנחנו נלחמים בידיעה ברורה שנידונו לתבוסה.

שישה חברים קובעים להיפגש לסוף שבוע של נופש ומנוחה בביתם של אחד הזוגות השוכן על שפת האגם.  החבורה מעבירה את זמניה בנעימים. משוחחים, מתווכחים, אוכלים ושותים.  אך סצנות האגם "האידיליות" נקטעות וחורקות על ידי סצנות פלאשבק מחייהן שמחוץ לאותו סוף שבוע. סצנות החושפות בפנינו את הכאב האלימות והניכור שבחייהן הפרטיים. הן מציגות עולם פחות ממושלם שסופו עתיד לבוא ולהציף כמי האגם השחור.

״אני לא מפחדת לעלות כאן הערב, במחשבה שזו אולי העבודה האחרונה שלי על במה.

אני לא מפחדת שאוטוטו תשכחו אותי, לא תזכרו שחלפתי כאן.

אפילו לא יהיה לכם רגע של – ״נו איך אמרתם שקוראים לה…היה לה שם מוזר כזה?״

עלית קרייז מזמינה ביצירתה החדשה שלוש נשים בבקשה שיהיו חברות שלה לשעה בלבד. המשותף לכל החבורה הוא הצורך להתקיים בתוך יצירת אמנות, אל מול קהל.

הזהות שלהן נבנית ומתפרקת מתוך מבט שלכם בהן, ושלהן בכם. הן ניזונות מתשוקות ממגנטות ותקוות מתממשות. הן משחקות בזכרון ושכחה, מתקיימות בין גלות לקרבה.

הנרטיבים האישיים מתבלבלים, הפעולות על הבמה נערמות כמו ערימת תחתונים, כמו זרי פרחים של בכורה שנגמרה, כמו מטח אורגזמי של קללות.

Model  היא יצירה שתקרא לכם את המחשבות, יצירה שתפטנז עליכם, שתגרום לכם להיות החברות הכי טובות שלה. שתדאג לכם, ובסוף גם תגיד לכם תודה.

ארי יושב לבד על הבמה מול המחשב האישי שלו, ומקליד בזמן אמת במסמך Google Doc. את כל מה שהוא מקליד אנחנו קוראים. הוא כותב את עצמו, אות אחר אות. צולל לתיקיות נשכחות, מותח קישורים לעולם סביב, פותח את הטאבים של החיים שלו, משתף בתחושות וברגשות, ואומר המון אבל בקול אחר ובאופן אחר. בסוף הכול נמחק. נשמר בענן שבין ארי לבינינו, ומגובה בזיכרון המשותף. עד שייעלם גם משם.

ארי טפרברג מזמין את אבא שלו להצטרף אליו לבמה – המקום שהכי נוח לו ושהכי רחוק מאביו – לשעה שבה ניתן לזנוח דפוסים, הרגלים ואת כל הדבר הזה שמרכיב יחסים בין הורים לילדים.

הם שניים על הבמה. אבא והבן שלו. בן והאבא שלו. הבן – במאי, יוצר, רקדן ואיש שמאוד אוהב לפתח מנגנוני במה ייחודיים. האבא – סוכן נדל"ן, ירושלמי בכל נימי נפשו, חצוצרן למגירה. הבמה היא מרחב הפעולה הפיזי והרגשי שלהם. שם, בטריטוריה שבה הבן מרגיש בבית והאב אורח, הם יכולים להיפגש. לדבר. לרקוד. לשיר. ללמוד וללמד זה את זה. למשך המופע הם יכולים (אולי) לזנוח תפקידים מסורתיים, דפוסי התנהגות ואת זיכרונות העבר, ולאפשר לבמה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב – להיות טריטוריה על זמנית, מרחב פואטי, שדה ניסוי תרפויטי.

קוד הנחה למנוי התרבות של תל אביב: 5555

דרמה לחיים ומוות, על אומנות חברות ופער הדורות

הצייר מארק רות'קו מבכירי ציירי האקספרסיוניזם המופשט מתבקש תמורת סכום נכבד, לצייר לרווחת הסועדים במסעדת 'ארבע העונות' הנבנית בניו יורק סדרת ציורי קיר. הוא מסכים, אך מתמלא חרדות כשהוא נאלץ להתמודד עם האקט המסחרי מול ערכיו האומנותיים שלו עצמו ומול האסיסטנט הצעיר והכריזמטי שלו, שמביא אתו ניחוחות של תקופה חדשה העלולה להשאיר אותו לא רלוונטי.

המחזה הגאוני הזה של הרולד פינטר, למרות היותו נטוע בלונדון של שנות השישים, הוא אוניברסלי ועל זמני.

​בחרתי למקם את הקומדיה הטרגית והגרוטסקית הזאת בתל אביב של עכשיו. שני אחים ממוצא אתיופי נוקטים בגישות שונות ביחס לחייהם כשחורים בישראל הגזענית והאלימה. האח הצעיר ציני, אכזרי וחריף שכל נטש כבר מזמן את האמון בבני האדם ונאמנותו היחידה נתונה לאחיו. האח המבוגר, עדין הנפש, נותן מחסה לקבצן קשיש, ישראלי וותיק שגורלו לא שפר עליו, ועוזר לו ככל יכולתו.

​חסר הבית הזקן, הנרגן והגזען שנאסף לביתם של האחים הוא אדם רדוף פחדים ואשמה. גם עברו המעורפל (המודחק?) תמיד מציץ מאחורי כתפו. מדוע למרות מצבו האובייקטיבי העגום הוא חושב שהוא יכול להשתלט על מצב העניינים בדירה, לסכסך בין האחים ולהשפיל את האח שהיטיב עמו?? האם הביטחון שנותן לו צבע עורו הלבן והוותק הישראלי שלו מאפשרים לו ללכת בדרך החתחתים הזאת?

​ההצגה מתמקדת בתהליך שעובר האח הבכור פגוע הנפש מיחס של נתינה וריצוי כלפי הקבצן הזקן לביטויי כעס ולניתוק ממנו כשזה האחרון פוגע במכוון בציפור נפשו. היכולת החדשה הזאת שלו לבטא את כעסו היא לב ליבה של היצירה כפי שאני רואה אותה והיא ביטוי לכעס האישי שלי נוכח המציאות החברתית והפוליטית שלנו כאן ועכשיו.

שנת בכורה: 2022

ב-1936 ערכו ידידי ״הבימה״ בתל אביב משפט מדומיין בעקבות החלטת התיאטרון להעלות לראשונה בעברית את המחזה ״הסוחר מוונציה״. עוד לפני הפרמיירה, קמה מחאה ציבורית ערה סביב השאלה: מה ראוי שיעלה על במת התיאטרון העברי? הנאשמים במשפט היו לא פחות מאשר וויליאם שייקספיר, תיאטרון ״הבימה״ ובמאי ההצגה – הפרופסור ליאופולד ייסנר, שנמלט לא מכבר מברלין הנאצית בחיפוש אחר מקלט בטוח.

ב-2023 הבמאית אורלי רביניאן מזמנת באיי ובאות כוח לבמה – קולות פוליטיים עכשווים – לייצג, לטעון, להעיד, לשחק, לפעול, להתווכח, לשקף ולהשתקף. תוך התמקדות בדמותו של ליאופולד ייסנר ובנאום הנאשם שנשא במשפט, ״הערעור״ מחפש אחר כלים לשיחה גם במצביי אי-הסכמה, פילוג, אי-שייכות, שיסוי, השתקה וריבוי נרטיבים. בין 36 ל-23, בין הקומי לטראגי, בין האמיתי למדומה, מתגלות נקודות מבט הקושרות בין הערעור ההיסטורי למציאות חיינו "דווקא כאן, דווקא עכשיו".

"הערעור" חוקר את אחת הפעולות הפרפורמטיביות הראשונות המתועדות בתולדות התרבות הישראלית. לאחר מעשה ההגירה של הבמאית, התעוררו מחדש קולות פנימיים וחיצוניים בפוליטיקה המקומית והחלו לנהל במוחה משפט אידיאולוגי ונרטיבי בלתי נגמר זה מול זה. ב"הערעור" היא מבקשת ליצור במה ציבורית לקולות הללו, הסותרים לכאורה, ולהזמין קהל לקחת חלק בדיון, בדומה לאירוע בשנת 1936.

מה קורה כשבמאית ישראלית ממוצא פרסי מזמינה לחדר החזרות שחקן ישראלי-פיליפיני-שוויצרי, שחקנית טורקיה-גרמניה ופליט אריתראי, בוגר תיאטרון "חולות"? בין הניסיונות למצוא שפה משותפת, נפרש על הבמה מסע רב-לשוני על המחירים הזהותיים של ההגירה. ההצגה עלתה בבכורה בתיאטרון הנוימארקט בציריך.

אחד המחזות המפורסמים ביותר של המחזאי האמריקאי הגדול במאה ה-20 טנסי וויליאמס. זהו במידה רבה מחזה אוטוביוגרפי, שהביא למחבר את ההצלחה המהדהדת הראשונה.

ב-6 השנים האחרונות עברנו טיפולי פוריות. לא דיברנו על זה מעולם. גם לא היה את מי לשאול סביבנו, כי אף זוג לא דיבר על זה.

זוג נמצא בטיפולי פוריות, תקוע בחדר המתנה ביחד עם מקהלת נשים מחכות. הם מתמודדים מול כוחות גדולים מהם: הממסד הרפואי, שלצד הרצון לעזור, עסוק בבירוקרטיה בלתי נגמרת, שיקולי אגו ורווח כלכלי; בני משפחה, חברים ואנשים זרים ש"דורשים בשלומם" אך מעמיקים את הטראומה בה הם נמצאים; ושתיקה רועמת בכל הנוגע למצבם הנפשי.

זהו מופע המבוסס על הסיפור שלנו, של זוגות אחרים ונשים נוספות, ומורכב מרגעי זיכרונות אמיתיים ודמיוניים, חומרים דוקומנטריים שאספנו, וכוריאוגרפיות של חדרי המתנה.

זוכת פסטיבל עכו הבינלאומי לתיאטרון אחר 2022 להצגה הטובה ביותר, השחקנית ועיצוב החלל.

קוד הנחה למנוי התרבות של תל אביב: מצקת

מדען גאון ושבור לב משתף פעולה עם המוות בכבודו ובעצמו בשביל למצוא פתרון לחיי נצח ולהציל את חייה של אהובתו.

מחזמר מצחיק, מותח ונוגע ללב עם 12 שחקנים, רקדנים ולהקה מתה.
סליחה, חיה.

זוכת פרס ״הצגת השנה״ של טקס ״קיפוד הזהב״ 2021
זכתה גם בפרסים: הבימוי (מעין אבן), השחקן הראשי (עידן אלתרמן) ושחקן המשנה (אבי דנגור)

על פי המחזה "משפט פיתגורס" מאת נתן אלתרמן

רובוט מבקש לגלות מה סוד החיים ומה סוד המוות; איש מבקש לגלות מה השתבש ברובוט שלו ומה השתבש בו עצמו; אישה מבקשת לגלות מה זאת בדידות ומה זאת אהבה;‬ אנושות מבקשת לגלות מה פשר האנושיות.

נתן אלתרמן ברא עולם שמתערבבים בו המכונה, האדם ואלוהים, המחזה עלה להצגות בודדות לפני כמעט שישים שנה מול קהל מבולבל ומבקרים זועפים, ומאז לא הציג עוד. בינתיים המדע והטכנולוגיה הולידו שפע מהפכות: המחשב האישי, האינטרנט, מנוע החיפוש, הטלפון החכם, הרשתות החברתיות, הבינה המלאכותית, ההנדסה הגנטית, הנוירוטכנולוגיה — ואלוהים בעצמו כנראה לא יודע איזה עוד מצפות לנו. אולי עכשיו, בעיצומו של העידן הדיגיטלי, הבשילה העת להפיח רוח חיים בסיפורו השכוח של הרובוט פיתגורס, ולחזור לשאלות שאלתרמן ניסח בצלילות נבואית על האדם והמכונה, המדע והאמונה, החומר והרוח, השכל והלב, האמיתי והמלאכותי, הסדר והתוהו ובוהו.

״הרובוט, אף שמקובל לראות בו את יליד העת החדשה, הוא למעשה מן הקדומים שביצירי הדמיון האנושי, ושורשיו מגיעים לרבדים עמוקים של מיתוס ואגדה. בכל זאת, המדע החדש מעמיד לפני האדם שאלה חדשה והיא שאלת העמידה אל מול חוסר כל עיקרון. המדע השאיר את האדם כשהוא נותן בידו רק את המכונה כתחליף לכל משען וסמכות וצו עליון. היקום שנחשף בידי המדע הוא נוכרי ונטול משמעות, והיש האנושי זר בו״ (מתוך: בין סיפור לספרה – אחרית דבר למחזה משפט פיתגורס מאת נתן אלתרמן).

כלול במנוי התרבות של תיאטרון תמונע

בְּיוֹם סַגְרִיר, בְּבֹקֶר קָרִיר,
עוֹבֶרֶת סָבְתָא לָגוּר בָּעִיר.
סָבְתָא לְבַדָּהּ,
רַק הִיא וּמִזְוָדָה.
אַךְ אַל דְּאָגָה-
כִּי יֵשׁ לָהּ צֶמֶר וּמַסְרֵגָה!
הִיא סוֹרֶגֶת כָּל מָה שֶׁנָּחוּץ –
בָּיִת, גִּנָּה וּנְכָדִים שֶׁיְּשַׂחֲקוּ בַּחוּץ!
הַכֹּל טוֹב, נָעִים וְנֶחְמָד,
אֲבָל אֵיךְ יְקַבְּלוּ בָּעִיר שְׁנֵי יְלָדִים עֲשׂוּיִים מִבַּד?
אַגָּדָה עֲשׂוּיָה מִצֶּמֶר וְחוּט
עַל אַהֲבַת אָדָם וְעַל סוֹבְלָנוּת.

זוכת פרס השחקנית הטובה ביותר ופרס התפאורה – פסטיבל הבינ"ל להצגות ילדים בחיפה

אנו בוחרים להציג את LOG OUT בתקופה בה נדמה שהגוף האנושי כמו שאנחנו מכירים אותו מגיע לקיצו. אנו מנסים לחזור אל הקדום, אל הפרימיטיבי, אל הבסיסי.

חבורה של פרפורמרים משליכים את עצמם אל רצף של התמודדויות פיזיות קיצוניות המתקיימות במיפגש בין גוף לבולי עץ, בחוקיות תובענית אך נסתרת. הם גוררים אותם, מטיחים אותם, מוסרים אותם, עומדים עליהם, מתחמקים מהם, מחככים אותם כנגד הגוף וכנגד הרצפה, מנסים למצוא שיווי משקל, היצירה נעה בין העדין והגס, בין הפיוטי לבין האלים, בין המתחשב לזדוני, בין אנוכיות לשיתוף פעולה. הגוף ובולי העץ חוזרים להיות גושים של נפח, משקל וטקסטורה, שבים להיות חומרי גלם.

הפרפורמרים (קזויו שיונוירי, דרור ליברמן, נועם בן ישראל), מתקיימים במרחב דיסטופי, החוקיות המאפיינת אותו לא ברורה עד הסוף, רק ניכר שהמרחב מרוקן ממשמעות. רצף של פעולות חסרות פשר הנעות במרווח שבין משחק לעבודה, עם רמת סיכון העולה כל הזמן.

זה עולם שיש בו ברוטליות אבל אין בו אכזריות, תחושת הסכנה המרחפת מעל הכל, נובעת מקלות הדעת של הפרפורמרים ביחס לחייהם שלהם, ומציעה פרשנות אסתטית חדשה למושג החיות, לקיום הגופני, ותפקידם של כל אלה בעידן רווי תהפוכות.

להדה יש הכל. היא חריפה, יפה ו"התחתנה נכון". היא ובעלה זה עתה שבו מירח דבש ארוך בחו"ל היישר לתוך ביתם החדש והמפואר בפרבר הכי נחשק בעיר. ידיעה על שובו של איילרט אהוב נעוריה הסוער באה וטורפת את הקלפים. הוא כבר לא שותה ויש לו קלף מנצח, הוא מצית בהדה להבות של תשוקה הרסנית. עיבוד מודרני למחזהו הקלאסי של איבסן.

כלול במנוי התרבות של תיאטרון תמונע

הצטרפו אלינו למסע מרתק בעולם קסום ונסתר מהעין. בהצגה נפגוש טפיל ערמומי, זחלת תמימה ושובת לב, שתי חיפושיות נמרצות וחרוצות וגולם חסר סבלנות שמבטיח להפתיע את כולם ולשנות את העולם.

בשילוב של תחכום ושטויות, משחק ותנועה, עם תלבושות מרהיבות ותפאורה ססגונית, ההצגה סוחפת אותנו לקחת חלק במסע המופלא והנוגע ללב של יצורים קטנים ורגישים ומשאירה אותנו עם הרבה חומר למחשבה.

ההצגה היא עיבוד חופשי למחזה חיי החרקים מאת: קארל צ׳אפק
ההצגה מיועדת לילדים מגיל 4 ולכל המשפחה.

“תיאטרון לילדים קסום, מצחיק, מעודן, אבסורדי וחינוכי. השחקנים מפתיעים במשחק מלא חיים ומיומן, והקהל הצעיר יושב מרותק מכל העושר” ד”ר אולגה לויטן,  חוקרת תיאטרון

יום אחד הים נעלם.
מציל מובטל עורך שם הלוויה לים, אליה מגיעים ילד מזדקן עם אביו ואחיו.
הם מחפשים את אמא, היא טבעה שם מזמן.
בשפת הים, בין סוכת המציל למצולות, הילד מגלה עקבות מוכרות בחול, של יתמות שקטה ואהבה טרופה.

כלול במנוי התרבות של תיאטרון תמונע

יוצר תיאטרון בן חמישים יודע שהחיים קצרים וכרגע זה ממש לא זה. אשתו אוהבת אותו פחות, הוא מצליח רק בשוליים או בשם היותר מביש שלהם – פרינג'. בנוסף אימא שלו עם אלצהיימר במוסד. הוא שובר את הכלים ומחליט לתת לעצמו צ'אנס לחיים חדשים, לא שהוא יודע מהם. הוא תופס טרמפ על הצעה רומנטית עוזב את הבית ויוצא להגשים את עצמו. הוא מנסה להיות אבא יותר טוב מהאבא שלא היה לו, יוצר יותר מוצלח ומוערך ממה שהוא חושב על עצמו, גבר שווה, ובן ונכד טוב לשתי זקנות שמאיימות להיות אנדרטה לנשים שלא רוצות למות, ואפילו גרוש מוצלח יותר.

ו..גם "לחיות את החיים". שמי יודע מה זה?

"אבא יצא מהקבוצה היא מסמך מורט עצבים, מצחיק, מלא חמלה והתבוננות עצמית, על גבר שאתם ממש רוצים לשנוא אבל חייבים לאהוב" (הארץ)

פודקאסט על אבא יצא מהקבוצה (פרק 46)

"הדרמה של הגברים לא פחות גדולה מהדרמה של הנשים"

"הלכנו לראות את הפרינג' הזה, שכולם מדברים עליו…'אבא יצא מהקבוצה' ההצגה הזו לגמרי גורמת לך לחשוב. הכתיבה, הדמויות, המשחק.. מעיפים את המוח להמון מקומות. זה סיפור אישי על גירושים, מצחיק, עצוב ובעיקר מעלה את המורכבויות וההתמודדויות. סיפור אישי, שמרגיש ממש מוכר. השחקנים – אמאל'ה. מעולים ממש ובתכלס אמיר ואני נהנינו ממש (ברור שבקרוב הפודקאסט) וממש ממליצים שתלכו. עכשיו. חבל על הזמן" מאיה גולדברג, הפודקאסט "החיים הסודיים של הגרושים".

כלול במנוי התרבות של תיאטרון תמונע

פרי היא פסיכולוגית עסוקה, אימא לילדה וגרושה לא ממש טריה. למרות שזה קשה והיא מנסה להימנע ,אהבה דופקת לה על הדלת.

קוראים לו גל והוא אמיתי מקסים, וגם ממש בעניין. הוא גם אבא לילד. היא צריכה לאט וגל תמיד צעד אחד קדימה. יש לו סיפור שמציץ מהעבר. לה יש מטופלת חדשה, ספורטאית שאפתנית המנסה למצוא את שביל הזהב בין הקריירה הדורשנית, לקשר עם בעלה התובעני לא פחות. מול האהבה שמתעמקת והרצון לקשר, יש סימנים מדאיגים, צל הולך וגדל מטריד את הגיבורות ונוגס בחופש ובביטחון שלהן, ודוחק בהן לפעול באומץ ובנחישות.

 ההצגה לוקחת אותנו למסע בנבכי האלימות הנפשית.

מועמדת לפרס מחזאי השנה ושחקנית השנה – קיפוד הזהב 2021

מנחה אחד ושני משתתפים – גבר ואשה, בסדנת העצמה אישית.

לאט לאט נושרות המסכות ומתגלים עוד ועוד סודות מהעבר. כל משתתף חייב להישיר מבט ולגלות מה הדברים שמעיקים עליו ומפריעים לו להתקדם במסלול חייו, אבל לאט לאט אנחנו מגלים שגם מנחה הסדנה עצמה, מסתיר מאיתנו סודות, ובכלל לא ברור אם הסדנה הזאת התקיימה כבר כמה פעמים בעבר.

מעל הכל מרחפת העיר ירושלים, שהקדושה שסובבת אותה (ולפעמים גם השיגעון והטירוף) משפיעים מאוד על כל מי שחי כאן.

להקת התיאטרון של גב’ פנטלונה מגיעה העירה כדי להציג את מעשיית ‘סינדרלה’. הבמה מוכנה, הקהל כבר באולם אך לפתע מתברר כי השחקנית הראשית המגלמת את סינדרלה – נעלמה. גברת פנטלונה הנואשת מחליטה לבטל את ההצגה. פועלי הבמה המסורים, קולומבינה ובאגטינו, מנסים לשנות את רוע הגזירה. הם מוצאים דרך לשלב כוחות ובעזרת הדימיון, כוח הרצון וקסמיה של ארלקינה הפיה – מצליחים לקיים את ההצגה. שלושה שחקנים, שבע מסכות ושתי בובות בחגיגה תיאטרונית כמיטב המסורת של הקומדיה דל’ארטה.

מופע אינטימי וקסום, לכתביה של משוררת הילדים המרגשת מרים ילן שטקליס. המחזה המקורי שוזר בתוכו את שיריה של שטקליס (טינטן, נתפייסה, מעשה בילדה בודדה, אוניה ועוד) ומשלב שפה פיוטית, מוסיקה, שירה, קטעי תנועה ואינטראקציה עם הקהל. התפאורה המינימליסטית – שולחן, מפה וצנצנת – מעודדת את הפעלת הדימיון והיצירתיות, הן אצל גיבורת ההצגה והן אצל הצופים הצעירים. ביחד הם מפליגים באוניה, דוהרים על כרכרה, בורחים מזאבים ובונים עולם שלם ומרגש.

כלול במנוי התרבות של תיאטרון תמונע

יוצר תיאטרון מתעורר מחלום בעתה המנבא את ירידת הצגתו האחרונה מהבמה. המום, נסער ולבוש שחורים, הוא מתייצב מול קופאית שדומה באופן מחריד לאשתו, מלצר שמזכיר לו אותו עצמו, וקהל אכזר עם זיכרון חמקמק. הוא מנסה לנצל כל רגע כדי להבטיח שלא יישכח ושזכרו לא ימחק עוד בטרם נפטר.

"סיגריה אחרונה" היא היצירה השלישית והאחרונה בטרילוגיה שיצרו אביגיל רובין ויואב ברתל, כשבכל אחת משלוש ההפקות הם בחנו נושאים מהותיים בחוויית החיים האנושית  – מקורות הפחד ("יאבאלק" 2015), שנאה ("שתמות אמן" 2017) וביצירה החדשה, הזקנה וזיכרון.

זוכת פרסי קיפוד הזהב לשנת 2022! לשחקנית המשנה – אביגיל רובין ולעיצוב תאורה – דניה זמר

כלול במנוי התרבות של תיאטרון תמונע

מנחם, עו"ד כושל, מגלה שסרטון תמים של משפחתו מככב בפרסומת לתרופה נגד גזים! הוא מחליט לצאת למלחמה נגד ענקית התרופות, שהשתמשה בסרטון בלי לבקש רשות.

והכי מצחיק? שזה מה שבאמת קרה למחזאים…

"למה זה כל כך יפה? כי הבימאית וייך חושן וצי שחקניה הם גאונים של טיימינג קומי. שלל ׳קטנות׳ וג׳סטות מבריקות משובצות בתבונה רבה לאורך ההצגה. האופי שניכסו להם השחקנים בגלמם את הדמויות המשונות מצליח לחדור גם להם וגם לקהל עמוק לנשמה." מרתה יודעת

"כשמנחם שווילנשטיך פוגש את עו"ד מניפולביץ', מזה יוצאת רק מלחמה". סלונה

"שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה". תרבות יקום

כלול במנוי התרבות של תיאטרון תמונע

יודקה פלס, שחקן שייקספירי מפורסם, יושב כבר שנה בבית בגלל המגפה שפרצה בארץ. פזית פלס, בתו, עושה הכל כדי למצוא לו מקום להופיע בו אבל כל התיאטראות בארץ נסגרו. בייאושה היא מגיעה למקום היחיד שפתוח כרגע – מועדון לנפגעי הלם קרב ממלחמת יום כיפור.

"שייקספיר בחווה הסינית' הוא מחזה טראגי קומי שמתרחש במועדון של חיילים הלומי קרב ממלחמת יום הכיפורים. זה לא מחזה היסטורי על המלחמה הנוראה ההיא, אלא על חבורה קטנה של חיילים ששרדו אותה. הסיפור מצליח לגעת בפצע הפתוח שנושא כל אחד מהם. זוהי קומדיה עצובה שמשלבת דמיון ומציאות ומספרת סיפור אנושי ונוגע ללב. סיפור על חיילים שעזבו את המלחמה, אבל המלחמה מעולם לא עזבה אותם".
ירמי עמיר, מבקר התיאטרון של רשת ב'

"חבורה של אנשים שמלחמת יום כיפור פירקה אותם, מנסים למצוא גאולה להלם הקרב שטלטל אותם ולא מניח. הם מכונסים במין דיור לתשושי מלחמות ונדמה להם שהביטויים האמנותיים שינבעו מהם ייטיבו עם נפשם הפגועה. החיבור ביניהם במחזה ״שייקספיר בחוה הסינית״ מאת אודי בן סעדיה, שגם ביים, מצליב את כל הפסים מהם ירדו פגועי המלחמה והתוצאה מסכת מטורפת המשקפת את הפירוק והבלבול שאחז מאז בכולנו ולא מרפה. על רקע סרטון דוקומנטרי בפתיחת ההצגה המביא קרעי רגעים מזעזעים מהמלחמה ההיא, הצחוק שעולה מגרוננו בהצגה הוא גם זה שחונק את דמעותינו."
עודד קוטלר

"השכלת לטפל ולהעלות פצע כואב בהיסטוריה הצבאית שלנו ונגעת בו ברגישות ובהומור. מאוד נהנינו ותודה לך." נחמה רבנר

 "איזו הצגה כואבת רגישה ואנושית. ממש אהבנו. אני כל פעם מופתעת מחדש מעומק ההכרות והטעם המשובח שלך בשירים ובהיסטוריה הקצרה שלנו כאן." אמירה לם

"אף אחד לא סיפר את האמת על החווה הסינית: ההצגה על הקרב הגורלי "

כיצד תתמודדי עם הפישוק הגברי המצוי באוטובוס? מה תעשי אם הבוס שולח ידיים? פרופסור פלחוביץ' ועוזרת המחקר שלה, גומבה, יענו על השאלות החשובות הללו ויספקו לכן עוד שפע עצות, טיפים וטריקים להתנהגות אנושית נשית בסיסית במרחב הציבורי – ובכלל. פרופסור פלחוביץ', מומחית בינלאומית להתנהגות אנושית בסיסית, מקדישה את חייה לחקר ההתנהגות האנושית, במטרה לשפר את איכות חייהם של האנשים הראויים לכך. גומבה, מתמחה בהתנהגות אנושית בסיסית ומתעמלת חובבת, מסייעת לפרופסור בהרצאותיה, ואף חולקת מהתובנות האישיות שלה. כל זאת ועוד בהרצאה מאירת העיניים "אישה בשנות האלפיים – הכיצד ולאן? התנהגות אנושית-נשית-בסיסית והשלכותיה בעידן המודרני בחברה הפטריארכלית הפונה מטריארכלה". אז מה זה בעצם? ערב העצמה נשית? סאטירה נשכנית? כל זה והרבה יותר. המופע מקבל בחום את כל המגדרים. ועכשיו ברצינות: בתקופה שבה כמעט בכל יום אנחנו שומעות על עוול שנגרם לנשים בחברה שמציגה את עצמה כשיוויונית ומתקדמת, חשוב לנו לעצור רגע ולהצביע על האבסורד. לכאורה, כבר הגענו אל מחוז חפצנו מבחינת מעמד האישה – ובעצם יש לנו עוד דרך ארוכה ורצופת אתגרים עד שנגיע לשם.

תקציר העלילה:

בטי דראופר שוכרת את שירותיו של מר שפיץ כדמות אב לבתה הטינאייג'רית. אך כאשר שיטות החינוך הקפדניות של האבא משתלטות על הבית ומיה המפונקת מתחילה להשתנות, בטי מוצאת שהתפקיד שלה כאם נמצא בסכנה.
קומדיה פרועה וסאטירית על השאלה מה הדרך הטובה ביותר לחנך את ילדינו בעידן בו הכול כבר פרוץ.

על היצירה:

ההצגה דמות אב היא קומדיה מסוגננת על נערה שאינה יודעת גבולות. ההצגה מציבה שאלות לגבי תפקידם של ההורים בחינוך הילדים, ועושה זאת על ידי מנגנון תיאטרוני הבוחן את המשפחה כמשחק תפקידים. יחסי הכוחות והדינמיקה המשפחתית נבחנים בהומור דרך מנגנוני ניכור ואבסורד. אנו בוחנים את טובת הילד בעולם קאפיטליסטי מופרט ודמיוני בו ילד יכול לבחור את הוריו, בדיוק כפי שהוא בוחר תיכון וחוגים המתאימים לו ומקדמים את מטרותיו. פערי הדורות שבמחזה מתבטאים בסגנון ובשפה. הילדה מדברת בשפת "ההאשטאג", מצלמת סרטונים, מתייגת את חייה, ומביאה לפיטורים של מורים מבית הספר, בעוד ההורים כמו נשארו מאחור, על במת תיאטרון משנות ה-60.  

"ההצגות ששווה להצטופף בשבילן בתיאטרון, גם בימי קורונה:

לצחוק על ההורים שלמדנו להיות. דמות אב, צוותא

אם מפנקת מדי (שרון שטרק) שוכרת אבא (יואב בר־לב) לבתה הטינאייג'רית, ויחד הם מנסים לדאוג לעתידה של מיה (מאיה בכובסקי), שמרוב פינוק נהייתה חסרת כישורי חיים. רועי מליח רשף ושרון שטרק, שגם ביימה בחינניות, כתבו סאטירה שנונה על הורות ועל הגישות השונות למושג הזה שנקרא "טובת הילד". הכימיה בין שלושת השחקנים נהדרת ומבטיחה ערב מהנה שיוציא מכם הרבה צחוק וחומר למחשבה."  אוריה בר-מאיר, גלובס, 24.09.21 https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001385102

בקרחון הכי קרחוני אי שם בקוטב, חיים 3 חברים שתמיד חולמים לראות את הזוהר הצפוני אך לא מצליחים להגיע לנקודת התצפית הטובה ביותר. יש בדרך תחנות לעבור, סכנות שאורבות ופחדים להתמודד איתם… קצת כמו בחיים. מסע קפוא ומושלג עם הרבה הפתעות ופינגווינים.

ברוכים הבאים לגינה הכי יפה שיש. בואו לשמוע את ההרצאה הכי משעממת בעולם על פרחים,פרחים ועוד פרחים. אתם הולכים לפהק, להירדם ולסבול ממש. אלא אם כן….יקרה משהו ממש נורא. אבל אל תדאגו. מה כבר יכול לקרות בהרצאה על פרחים?

״קקטוס״ הצגה קוצנית מפתיעה, גורמת לכאבי בטן מרוב צחוק ולמתיחת עור הפנים מרוב חיוכים. אנחנו מקווים.

הרבה שטות, מוזיקה, הומור ואהבה לקהל הילדים וההורים.

שש דמויות מתרוצצות בבית משותף אי שם בארץ בניסיון נואש למצוא תיקון,

סליחה ומחילה. חגיגה תיאטרונית מצחיקה ועצובה שחוקרת את עצביה

החשופים של חברה מסוכסכת בתוך עצמה שאינה מצליחה להתגבר על פצעי

העבר.

ההצגה "גלגול נשמות" גרפה את מרבית הפרסים בפסטיבל אביב ישראלי 2020. 

פרס המחזה למחזאי חיים מרין. 

פרס השחקן הראשי לשאול עזר. 

פרס שחקן המשנה לאור שעשוע. 

פרס ההצגה הטובה ביותר לבמאית מלכה מרין.  

"הצגה נורא מצחיקה… דמויות שנכנסות ללב. ערב כיפי שמעורר המון מחשבה"  יובל מסקין. אמנות נקודה. רדיו כאן. 

"סומכי" הוא סיפור אהבה והרפתקאות המתרחש בירושלים בזמן המנדט הבריטי.

הוא מספר את סיפור הרפתקאותיו של סומכי בן ה-11, המתרחש כולו ביום אחד, יום שבו קיבל במתנה אופניים, אבל החליף אותם ברכבת, שאותה החליף בכלב, שאותו איבד; והוא מספר את סיפור האהבה של סומכי לאסתי, השזור בהרפתקאותיו.

עמוס עוז מפליא לתאר את ההתאהבות העדינה של סומכי, את הדמויות הצבעוניות שהוא פוגש, ואת עולם הדימיון העשיר שלו. והדיאלוגים… מרהיבים בדיוקם! זה מה שהצית את דימיוני כשנתקלתי בספר הזה בספריה. מייד יכולתי לדמיין אותו כהצגה. בהצגה הכל מסופר  מזכרונותיו של סומכי המבוגר, המספר לבתו על הרפתקאותיו כילד. אלא שאז הזיכרונות קורמים עור וגידים, ומפגישים על הבמה את סומכי המבוגר (*שלום שמואלוב האדיר ) עם סומכי הילד (מני גרוס המרגש) ואסתי האהובה (נועה פרומרמן המקסימה).

הכל מוגש עם התפאורה המפתיעה של שי אהרון, המוזיקה הרגישה של נדב ויקינסקי והתאורה הפיוטית של זיו וולושין. 

כך כתבה פניה עוז-זלצברגר, בתו של עמוס עוז, לאחר הבכורה:

"באתי עצובה, יצאתי מוקסמת. מדובר בתיבת הפתעות נהדרת, ירושלים המנדטורית עולה באוב, משחק מעולה של שלום שמואלוב, מני גרוס ונועה פרומרמן.

שאפו גדול למיכל רובין שהמחיזה וביימה, אם יש לכם ילדים בגיל 10-14, קחו אותם להצגה סומכי, ההצגה הזו מילאה את הסיפור ברעננות… אני די משוכנעת שאבא היה מאושר לו זכה לראות את ההצגה הזו על הבמה"

ענבל גזית מגל"צ המליצה בחום: "הצגת ילדים מתוקה מאד"

הדס זיו, מחנכת כיתה ה': "הצצה נפלאה אל עולמם של ילדים. תמונה אותנטית, מרגשת, משמחת ומלמדת על ילדים – ואהבה"

מעיין אגמון, אמא לבנות בכיתות ה'-ז': "איזו הצגה נפלאה מלאה אותנו בהשראה, פשוט פלא! מדויק, יפיפה, חוויה נהדרת"

בילדותי תמיד היו אומרים לי להציב את הרגלים על הקרקע. להפסיק להסתובב עם הראש בעננים… להכין שעורים, להקשיב להורים ולמורים. למזלי השכלתי להקשיב לשניהם. בבגרותי, תפסו החלומות מקום מרכזי בחיי, ואני משתדלת להגשים את חלומותיי ואת אלה של קרוביי ביומיום. כיוצרת, כל יצירה היא הגשמה של חלום ענק.

ארוע עננים אינטראקטיבי המשלב בין קהל לשחקנים, חלומות וטכנולוגיה עכשווית. חלקיו יוצרים את התמונה השלמה כשהקהל מוזמן להשתלב בהם בדרכים שונות: להקשיב, להקליט להצטלם לראות לצחוק ולחלום!

הצטרפו למאגר החלומות הגדול בעולם! חלומות בכל השפות, חלומות טובים ורעים- כולם אצלנו מתקבלים.

– להקשיב:  ענני חלום מעופפים מזמינים את העוברים ושבים להכניס את ראשם לרגע של חלום. בתוך החלל המוגן והנעים, יאזין כל אחד לחלומות מוקלטים של ילדים ומבוגרים. 

– להקליט: אל חלל אינטימי וקסום, מוזמנים חולמים כדי לספר ולהקליט את חלומותיהם ושירי הערש שלהם ויצטרפו אל מאגר החלומות ושירי הערש הבינלאומי ששמנו לנו למטרה ליצור. 

-להצטלם: מיטת קסם בה יכול הצופה להשתלב כדמויות שונות ולהצטלם בתוכה. השמיכה עשויה כספר ובכל דף דמות אחרת כאשר הצופה הופך לחלק מהדף בדרכים שונות ומנציח את הרגע בצילום.

לנגן: את המוזיקה המקורית של המופע יוצרים הילדים בזמן אמת כשהם מצטרפים למנצח "תזמורת טיפות הגשם " שלנו, יוני טל !

פשר החלומות: 

מניסיון ההקלטות שצברתי, אני יכולה לומר ללא ספקות, כי ההקשבה לחלומות מעוררת השראה ועוטפת את המאזין בעולם קסום, באופטימיות ואמונה לגבי הדור הבא והפוטנציאל האנושי. המקליטים, חווים חוויה של קירבה והאדרה עצמית. מקבלים ביטחון שעולמם הפנימי עשיר ומעניין ובעל יכולת להגשמה ולפריחה. 

מופע חלומי המאחד ניגודים: קטן וגדול, אינטימי וציבורי, חומר אנושי וטכנולוגי, ובעיקר מעורר את כל החושים ומזמין להשתתף, לחגוג ולחלום!

שנת 1975. שנתיים עברו מאז מלחמת יום הכיפורים. צביקה רגב, לוחם מילואים מגדס״ר 87, מתאשפז במחלקה ניסיונית בירושלים. כבר שנתיים שהוא מתעורר מדי לילה בעודו צועק ״אוקטובר״ מבלי לדעת מה משמעות הצעקה. כבר שנתיים שהוא סובל מחרדות, התקפי זעם ואובדן זיכרון. עם הגיעו למחלקה, מחליטים חבריו יונתן ושלום, בצעד חריג, לאשפז את עצמם יחד איתו על מנת להשיב אליו את זיכרונותיו, אלא שהמשימה קשה יותר משחשבו, כאשר צביקה אף לא מזהה אותם. מבעד למחלקה, ניכרת השפעת המלחמה על כלל הדמויות, כאשר שלושת הסיפורים משתלבים זה בזה ומאירים את האופן בו גברים ונשים כאחד צרבו בגופם את הזיכרון והשכול ונותרו כלואים במעגל הטראומה. 

היצירה מבקשת לפתוח בפנינו את שערי הנפש ולהציב זה לצד זה את השקט והתופת, את ההיסטוריה והיומיום, את האמונה והאובדן, את צלם האדם וצלם המקום.  העלילה מתרחשת בימים בהם היחידה לתגובות קרב טרם הוקמה והשיח על אודות הלם קרב עוד היה בתחילת דרכו. המחזה אמנם שואב השראתו מאירועים אמיתיים ומבוסס על מחקר מקיף על המלחמה והשלכותיה הנפשיות ומשלב בתוכו קטעי ארכיון, ציטוטים, דיווחים וקטעי סאונד מימי המלחמה, אך דמויות המחזה בדיוניות וכך חלקים נרחבים מהעלילה עצמה. כך, נוצר טשטוש מכוון נוסף בין הטראומה לזיכרון המתעתע לבין המציאות העכשווית. 

"פרלה" דמות ליצנית, נוסטלגית תמימה ונאיבית. המלאה בצפייה ותקווה לאהבה הגדולה של חייה ולחלומות המחכים להתגשם, הערב זה הערב!!!! הבמה מוכנה למופע הגדול של חייה! הערב חלומה הגדול יתגשם! היא תמצא חתן, תנשא, תקים בית, תחיה באושר ואושר… אך מה קורה כשהכל משתבש??? 

הקהל מלווה את פרלה ברגעי השיא והשפל, האכזבה, הייאוש והבחירה בחיים. 

פרלה יוצאת למסע… היא תעזוב את הבמה הנוצצת ותשוב הביתה, אל עצמה, אל חייה, תבנה את ביתה ואת עצמה מתוך המזוודה שהגיע איתה. תמצא חוף מבטחים בחיים לבד! כל זאת במציאות, אך בחלומות כשפרלה מניחה ראשה על הכר באות וצפות כל הפנטזיות הישנות…     

פרלה מקיימת את המופע בסגנון של קומדיה מוסיקלית, המופע מלווה בשירים נוסטלגיים בתרגום מופלא של רויטל מוניטה לעברית.

איתן הררי, מרקיד השואף להכרה, מנצל הרקדה אליה הוקפץ כמחליף, כדי ליצור ריקוד עם חדשני בשיתוף הקהל וע"י כך לשדרג את מעמדו בעולם המחול הישראלי. במהלך ההרקדה חושף איתן את מקורות ההשראה שלו – חוויות אותן חווה בצעירותו. ההרקדה מתקדמת, איתן מתחיל להרגיש את ניחוח ההצלחה ודווקא אז מאיימים זיכרונותיו להשתלט עליו ולהאפיל על חגיגת המחול. 

למעלה מ-180 הצגות בארץ ובחו"ל!!

זוכת פרס הצגת השנה 2010

"הצגה לשחקן וקהל שמבוצעת באופן מבריק תוך טשטוש הגבולות בין הבמה לקהל, השחקן, החיים והתיאטרון".

מחזאי השנה 2010

"יוצר צעיר שבנה במו ידיו וידי אשתו הצגה/ ארוע מוקפד שנראה כמו מאולתר שמכניס את הקהל בעורמה אל תוכו".

מבצע השנה 2010 

"ההצגה מסתיימת והקהל אינו בטוח אם יואב הוא מרקיד מקצועי, או שחקן מקצועי או שניהם"

מתוך הביקורות בארץ:

"ברתל מקרין קסם ונמרצות שקשה לעמוד בפניהם. 

דרך המפגש בין עולם השמחה והתמימות של הריקודים לביו עולם הכוחניות והסדיזם של השירות הצבאי, אנחנו לומדים באמצעות ההצגה הקטנה והחכמה הזו משהו עצוב על עצמנו ועל העולם שבו אנו חיים, עולם שבו ריקודים נולדים לרוב מכאב ולא משמחה או מאהבה." (שי בר יעקב – ידיעות אחרונות)

ברתל מופיע בדמות מבדרת להדהים, ועם זאת אנושית ומעניינת…רובין וברתל יוצרים משהו מיוחד באמת… (יובל בן-עמי – ישראל היום)

שליטתו הפיזית המרשימה של ברתל בתנועה ובריקוד נרכשה במיוחד לצורך ההצגה הזאת, ותהליך הלימוד עיצב את מאפייני משחקו המצוין כמרקיד…

ברתל, בחיוך שרמנטי מפתה מאוד מרקיד את סיפורו של איתן הררי בצעדים של תום ושל התפקחות.  (צבי גורן, "הבמה").

ההצגה "יולדות" מבקשת להביא לקדמת הבמה את קולן של מי שהושתקו כל כך הרבה שנים, האמהות של הילדים שנחטפו, ולמצוא את החיבור ביניהן לביננו, נשים ואמהות של היום. 

בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל ובעיקר בשנות החמישים נעלמו אלפי תינוקות ופעוטות ממשפחותיהם – משפחות עולים שהגיעו ארצה ושוכנו במעברות ובמחנות קליטה. כשני שליש מהילדים היו ממשפחות עולים מתימן. השליש הנותר של הילדים היו ילדים ממשפחות טוניסאיות, מרוקאיות, טריפולטאיות, עיראקיות ועוד – ומקצתם ילדים למשפחות שעלו ממדינות הבלקן.  ההצגה "יולדות" מבקשת להביא לקדמת הבמה את קולן של מי שהושתקו כל כך הרבה שנים, האמהות של הילדים שנחטפו, ולמצוא את החיבור ביניהן לביננו, הנשים והאמהות של היום. 

אחד הדברים הבולטים ביותר בסיפור של פרשת ילדי תימן, מזרח והבלקן הוא ההשתקה. ההשתקה – חלקה מוכתב מבחוץ, וחלקה כה מוטמע בהוויה שהנשים כבר מפעילות אותה על עצמן – חוזרת וצפה בכל אחד מהחלקים של "יולדות": היולדת בבית החולים שמתבקשת לא לשאול שאלות; האמהות שנותרות אילמות מול הצוותים הרפואיים; האחיות שבוחרות בהתחמקות ממענה לשאלות; והמאומצת שנתקלת בחומת שתיקה מול הוריה המאמצים. השתקה היא חלק בלתי נפרד מהפקעה, בהיעדר קול, נעדרת גם הבעלות של נשים על הנרטיב והחוויות שלהן.

כדי להשמיע את קולותיהן של הנשים בחרנו להשתמש בארבעה סוגי עדויות: עדויות של האמהות שמספרות את סיפוריהן, ומסרבות לשכוח  ולהישכח; עדויות של אחיות  המבוססות על חקירות האחיות בוועדה אשר שופכות אור חלקי, מתחמק, על מנגנון החטיפה;   עדותה של נכדה על סיפור סבתה אשר מדגימה את המעבר הבין-דורי של הטראוומה וההשתקה; והפואמה "יולדות" של המשוררת והסופרת איריס אליה-כהן בה היא פורשת את סיפור הלידה שלה. 

יצירתם של נמר גולן וג׳וזף שפרינצק על פי סיפורים של רוברט ואלזר.

"כל העולם נכנס בתוך הקומקום"

פתגם סיני

שלושה גברים מתעוררים בדירת חדר צפופה ומתפרקת. 

הם מנסים להרתיח קומקום. 

תוצאה: 80 דקות של טירוף קומי סוחף ללא מלים.

UNDER CONSTRUCTION הנו יצירה משותפת של קבוצת DAVAI. המופע הועלה בחמישה פסטיבלים בינלאומיים בישראל, מקסיקו, סרביה, הודו וספרד, וזכה בפרס קיפוד הזהב (2018) עבור עבודה קבוצתית.

״מצחיק בטירוף, פרי דמיונם הפרוע של שלושה ליצנים וירטואוזים״ – Jerusalem Post

״אקספרסיביות בלתי רגילה החוצה את גבולות התיאטרון״ – מנימוקי חבר השופטים, פסטיבל אינפנט, סרביה

״המופע הישראלי שפך את הקהל מצחוק״ –  Times Of India

"פרינג׳ במיטבו – חדשני, בועט, חוויה מסעירה לכל החושים” – מגזין ׳מרתה יודעת׳

אנחנו מזמינות אתכם לקחת חלק במופע מיוחד במינו שבנוי מסיפורים שנכתבו וממשיכים להכתב להשלח אלינו על גלויות על ידי נשים מרחבי העולם. כל מופע הוא חד פעמי ומורכב מגלויות שונות לפי נושאים שאנו מקבלות בדואר על הגלויות.

המופע מתרחש בנסיך – בית תרבות בילוי ושיכר. בחלק הראשון של המופע אתם מוזמנים לאכול, לשתות ולכתוב גלויות ובחלקו השני של הערב יתקיים המופע המרכזי.

שלושה סיפורים נפגשים על במה אחת: ערן מפחד לתפוס כדורים, שגיא רוצה שיער בלונדיני עם שביל באמצע, שחף הוא אלוף בטבילת ביסקוויטים בתה. הם יספרו, הם ירקדו, הם יצחיקו, ואולי אפילו יגרמו לכם גם לבכות. הם ינסו לנצח בתחרות בלי מנצחים.

מופע תאטרון פיזי מצחיק וכנה שמורכב מסיפורים אמיתיים, אקרובטיקה מחול ועוד…

קוד הנחה למנוי התרבות של תל אביב: ספרית

המחזה כתוב בסגנון תיאטרון אבסורד. שני גברים ובחורה באמצע חייהם מנסים להחליט על המשכם או לא באמצעות  יחסיהם עם הזולת. ההצגה מערערת  אצל הצופה את תפיסת העצמי כמצב טראגי, ומציעה מבט קומי ותפיסה יותר מפוכחת על החיים בכלל.

אריה אלדר היה מועמד בקטגוריית במאי השנה בפרס קיפוד הזהב 2021.

"הצגה קולחת, סוחפת, משעשעת, רבת חן אינטלקטואלי. כתובה טוב מאוד, משוחקת מצוין, מבוימת היטב. בתרגום לעברית בחר אריה אלדר לשמר את הדיבור בגוף שלישי כפי שנכתב במקור הפולני:

אוד: "הנה לאדוני יש תקווה. אדוני מחזיק באוצר"

ניאוד: "אבל אני אף פעם לא משיג את המטרה"

אוד: לו היה משיג, לא הייתה לאדוני מטרה.

אנשים זרים נפגשים באקראי ומדברים על מטרה בחיים, על הישגים, על כישלונות, על אהבה, על קנאה, על רצח ועל התאבדות. השפה היוצרת ריחוק מלאכותי מקנה לסיטואציה הדרמטית אופי ציני. הקהל צוחק. זה בדיוק מה שהקהל זקוק לו כדי להתחבר לעלילה ולחוש שזה אינו מחזה של קלישאות. מצוקה אחת מחברת שני גברים שמעולם לא נפגשו. אישה אחת טורפת את הקלפים. סיפור העלילה מתרחש ספירה אחת מעל למציאות. החמלה על שלוש הדמויות היא החמלה על עצמנו. רוצו לראות. הנאה מובטחת"  אמנון ארבל, שדה נחמיה

"זוהי הצגה מעניינת, מדויקת ואסתטית שמביאה אותנו לגלול את גלגלי המחשבה. עם בימוי מבריק של אריה אלדר, וכאמור, עם מעט מאוד תפאורה אך עם משחקי תאורה חכמים, ההצגה מצליחה להעיר את תפיסותינו והלך רוחנו, ולגרום לנו לחשוב שגם הדשא של השכן, גם אם ירוק יותר, הוא לא בהכרח טוב יותר"מרתה יודעת

יום אחד ברחוב עוצרת משטרת ישראל את יהודית, חברה בקבוצה שחיה ביחד בבנין במרכז הארץ. גם את שאר חברי הקבוצה המורכבת מנשים וילדים עוצרת המשטרה, וגם את מנהיג הקבוצה, גבר, המואשם בעברות קשות של מין והחזקת חברי הקבוצה בתנאי עבדות. כל חברות הקבוצה מופרדות. כל אחת ביחד עם ילדיה נשלחות למקלטים שונים. נאסר עליהן ליצור קשר אחת עם השנייה. מאותו רגע צריכה יהודית להתמודד עם הניתוק והפירוק של הקבוצה שהייתה משפחתה ומרכז חייה במשך 12 שנים. בהוראת הרשויות היא חוזרת לבית הוריה, אותו עזבה בנערותה, הפעם כאמא. העובדות שמתגלות לה על שהתרחש בבית המשותף של אותו גבר לו הייתה מסורה כל אותן שנים, מאיימות לשמוט את הקרקע מתחת לרגליה. מנקודה זו היא צריכה להיאבק, לבנות לעצמה ולחמשת ילדיה נתיב קיום בתוך המשפחה, הקיבוץ והחברה הישראלית אליהם היא לא מרגישה שייכת.

"ההצגה 'שייכת' היא מסמך בימתי שלופת בגרון ולא מרפה ימים רבים אחרי הצפייה, למרות שסיפור המסגרת של ההצגה התפרסם וסופו ידוע… מוקד ההצגה הוא התהליך הכואב של ההתפכחות, דרך הקולות הרבים שמתרוצצים בנפשה של הגיבורה… במידה רבה זהו סיפור גאולה ולידתה של אישה…

אפשר להעריך את האיפוק בהגשה המרגשת והמדויקת. אלירן כספי, שכתב את המחזה וביים את ההצגה, יוצא מתוך האקטואליה ומצליח ליצוק בחומרים הדרמטיים המצויים בשפע של העלילה, רובד נוסף של משמעות. הוא יוצר הצגה שאינה מציצנית… הוא משרטט בעדינות את תמונת נפשה של גיבורת הדרמה… ההצגה היא כעין חקירה אל שורשיו של הקשר בין קורבן והמתעלל. התמיהה אם זה קורה רק לנשים, ומדוע, מלווה את הצפייה". תמר רותם, גלריה, הארץ

"ההצגה 'שייכת' מאת ובבימויו של אלירן כספי, בביצועה של שנטל כהן, היא יצירה ייחודית המצליחה להראות לקהל באופן נוגע וכן, מה קורה אחרי קפיצת הראש אל בריכה של חיים אחרים, חדשים לגמרי. לכו לצפות.." מרתה יודעת מגזין תיאטרון אינטרנטי

 "הטקסט שרקח אלירן כספי בהשראת יומניה של יהודית הרמן שעלתה בסוף הערב להשתחוויה עם השחקנית, מצמית, מדויק, מרגש ולעיתים מצחיק, הבימוי נקי ממאמץ וכל כך אסטתי. מוסיקה ועיצוב תאורה מצוינים של נדב ברנע משלימים את החוויה לערב חזק ועוצמתי, העוסק למעשה במחיר שמשלמת של אישה צעירה על הרצון להיות שייכת.״ אתר נענע 10 

מעשה בפישל קארפ, הטייקון של העיירה, בצלאל משה היתום, ודג גדול,ששושלת ייחוסו נמשכת עד לדגים שהיו עם יונה הנביא במסעו לנינווה. סאטירה אכזרית ומצחיקה על דגים, אנשים ורעבתנות אין סופית שלא יודעת גבולות.

עיבוד חדש ליצירה המרתקת, האירונית והאלגורית פרי עטו של הסופר זוכה פרס הנובל ש"י עגנון, מגדולי היוצרים של הספרות העברית בעת החדשה.  

מה עושים כשהארנב החולה מסרב לקחת תרופה? טילה האחות הססגונית מוצאת פתרון.

אפילו עם מזרק או מד חום היא יוצרת עולם שבו כמעט הכל אפשרי. 

תיאטרון חפצים, בובות וליצנות המעמיד במרכז הבמה את כוחם המרפא של המשחק והדמיון.

ההצגה מאושרת בפמי פרמיום

מגיל 4 ומעלה | כ-50 דק'

מופע תיאטרון-מחול מצחיק וסוחף. שלושה סיפורים נפגשים על במה אחת. ליאור מפחדת לשיר, איה מעזה לא לאהוב כלבים, נופר תוהה למה לא הטרידו אותה כשהייתה קטנה. הן יספרו, הן ירקדו, הן יצחיקו ואולי אפילו יגרמו לכם גם לבכות. הן ינסו לנצח בתחרות בלי מנצחות.

"המופע הוא מסע מרגש, דוקר ומתוק לעולמן האינטימי של נשים בישראל. החוויה מדהימה."

יואב גינאי / ישראל היום

"The play is directed with panache, raw energy and stylish acerbic wit"

Lee Levitt / The Edinburgh Reporter

"מונולוגים שנונים ומרגשים, בימוי רענן ויכולת מרשימה של מחול ותנועה."

יורם בר סלע / תרבות אנד דה סיטי

כלול במנוי התרבות של תיאטרון תמונע

המלך נרצח. יועץ המלך איש הגון, הוא רוצה לעשות את הדבר הנכון.

הוא ממליך מלך בובה, כדי שיוכל לבצע שינויים, לעשות טוב.

אבל הכח והעוצמה מבלבלים אותו, הם הופכים למטרה. השחיתות מתגברת. כדי לשמור על כוחו, היועץ ישקר וימציא תחבולות. העוצמה שבידיו הופכת את היועץ לאיש רצחני, וחצר המלך טובלת בדם.

"רגעי המקהלה חיברו את עצם היצירה לשאלות של פייק ניוז ופוסט אמת וגם הדהדו את הסיפור התנ"כי באופן מעמיק ומתוחכם. הפרשנות לסיפור המקראי, גם אם חתרנית, מרגישה מאד אורגנית לסיפור. הערכתי את ההתייחסות לכל פרט במקור ושזירתו המרשימה בפרשנות החדשה" ד"ר יאיר ליפשיץ

"בחירה מבורכת בחומר תנכי אוטנטי ומאתגר, שבעקיפין מתקשר גם עם סבך האירועים שאנו חווים במאבק בין היהודיות והישראליות.עבודת השחקנים הייתה מרשימה ובאמצעים כה מצומצמים הם הצליחו להעביר את המתח התנכי, האידיאולוגי והאישי שעדיין מרעיש אותנו בימים אלו" א.ב. יהושע

"ההצגה מצוינת. הבימוי, המשחק, הזרימה, הקצב, המוזיקה התפאורה המינימליסטית. ההצגה סוחפת ואקטואלית. שאפו גדול" בני ברבש – סופר, מחזאי ותסריטאי

 "פייק הוא מחזה שאוחז אותך בגרון במהלך כל 70 דקותיו… ההצגה הזו מרשימה לא רק בעלילה המקורית ובמסרים שלה, אלא גם בביצוע. אייל שכטר,גיא רון, אריאל קורט ודורון צפריר הם אנסמבל מהפנט. בראשם צועדת רותי בורנשטיין בתפקיד הנביאה חולדה, וגם כסולנית בקטעי הראפ החדים כתער" אבי מלר

קוד הנחה למנוי התרבות של תל אביב: דמוקרטיה

בבוקר ההצגה "המפלצת בארון של סבתא", כשהקהל כבר באולם, מגלה השחקנית הראשית שאין חשמל והפנסים לא דולקים. היא מזמינה בדחיפות את חיים החשמלטור, אלא שחיים – חשמלאי חרוץ, ישר ודייקן, סובל לצערנו מפחד גבהים. האם הוא יצליח להתגבר על הפחד ולטפס על הסולם? או אולי השחקנית תהיה זו שתתגבר על הפחד שלה משינויים ותצליח לקיים את ההצגה בתנאים הקיימים? הצגה לילדים עם הורים והורים שהיו פעם ילדים על האומץ לפחד ועל ההתמודדות עם הפחד בעזרת התיאטרון.

זוהי הצגה בתוך הצגה המזמינה את הקהל הצעיר לעזור לגיבור ההצגה לגבור על הפחד שלו. את ההצגה מלווה במוזיקה חיה המוזיקאי אלעד ישי ואת התלבושות עיצב מאור צבר (שאחראי בין השאר על השמלה של נטע ברזילי והתלבושות בקמפיין סופר פארם).

בעיר 'אדומניה' הכל אדום ואין מקום לצבע אחר. אם כך, מה יעשה ראש העיר, הברון אדממנון, עם כל הכתמים שהחלו להופיע על גופו? מה תעשה בתו, אדמונלה, שהתאהבה בכחוליו מ'כחולניה' – העיר השנואה על האדומים? האם תושבי אדומניה יכירו באמת את 'ההם מהצד השני'? הצגת ילדים בחרוזים בסגנון קומדיה דל'ארטה, תיאטרון המסכות האיטלקי, המשלבת הומור פיזי, קטעי ליצנות, פנטומימה ומוסיקה ומחזקת את האמירה 'אין להטיל באיש דופי מבלי לבחון את האופי'.

מופע אינטראקטיבי, קצבי ומלא הומור המלווה במסכות, תנועה ומוסיקה. המופע חושף את הקהל להיסטוריה ולשימוש במסכות התיאטרון השונות-המסכה הנייטראלית, מסכות האופי המגוונות והמסכות הססגוניות של הקומדיה דל'ארטה. בסצנות שונות ובקטעי תנועה ומוסיקה מחליפים השחקנים דמויות בזריזות, עוטים את המסכות השונות וחושפים את המסכה מעל סודות עבודת השחקן, שפת הגוף ועולם התיאטרון. במהלך המופע משולב הקהל בסצנות מאולתרות ומשעשעות.

ביקורת בהארץ

אי-שם בקיסרות רומא השר לענייני מלחמה בעיתות שלום שואף להפוך לקיסר הבא. לצורך כך עליו להביא לעולם ילד בשנה הקרובה. משימה לא פשוטה כשמולו ניצבים עוזרו הממולח והתועלתן, בעל מלון תאוותן, שחקנית כושלת וזוג צעיר מעיר נחשלת. המחזה 'כבוד של שר' נכתב בהשראת המחזה 'החייל הרברבן' של פלאוטוס והינו פארסה סאטירית שעיקר עניינה השלטון,משחקי כוח, אינטרסים ואגו הבאים לידי ביטוי בעלילה ובהתרחשויות הבימתיות כיאה למסורת הקומדיה דל'ארטה. בימים טרופים אלה בהן אנו נחשפים לפארסות על ימין ועל שמאל הצפייה בהצגה מעניקה הסתכלות רעננה על הקרקס המציאותי אותו כולנו חיים.

שלושה שחקנים, 7 מסכות, פנטומימה, ליצנות, נונסנס, מוסיקה טובה, הומור מטורף כמיטב המסורת של הקומדיה דל'ארטה.
"יש בעיה! ההצגה לא עובדת, חייבים לעשות שינויים!" כך מכריז הבמאי, ערב הבכורה להצגת "הקמצן" מאת מולייר.

אז מה עושים? קומדיה!!! מכאן והלאה נכבשת הבמה בחגיגה תיאטרונית סוחפת, המשלבת שלושה שחקנים, 7 מסכות, תנועה וירטואוזית, מוסיקה טובה והומור מטורף, במבט סאטירי ומשעשע על מצב התיאטרון במקומותינו.

ההצגה רצה בהצלחה כ-500 פעמים בארץ ובעולם זו השנה השלוש עשרה!
זוכת פרס קיפוד הזהב לשנת 2012 בקטגוריית שחקנית המשנה ונבחרה ע"י אמ"י לייצג את ישראל בפסטיבל הבינלאומי להצגות פרינג' קאמריות במולודבה MOLDFEST 2013

המחזה הנצחי של שייקספיר, בהפקה דו-לשונית, ערבית ועברית. אהבה של זוג צעירים משני צידי סכסוך פוליטי עקוב מדם. تتخذ مسرحية شكسبير الأبديه روميو وجوليت تتخذ صورة آنية حديثة بأنتاج ثنائي اللغة, باللغة العربية والعبرية. قصة حب بين شاب وصبية تدور قصتهما بينما يحوّم حولها وحيالها نزاع سياسي لا يخلو من حقن الدماء.