קוד הנחה למנוי התרבות של תל אביב: יריב

לכולנו יש משאלות. לפעמים אנחנו מתפללים שמישהו יאהב אותנו, לפעמים אנחנו מתפללים שמישהו ימות כבר, ולפעמים זה אותו המישהו שאנחנו מתפללים שיאהב אותנו ושימות כבר. לפעמים אנחנו מסתפקים במשאלות צנועות יותר: כסף, בית, עבודה, עצמאות, חירות, רביצה מול הטלוויזיה בלב שבע ושליו, ולפעמים אנחנו לא מסתפקים ורק משתוקקים ומשתוקקים עד שהנפש מאיימת להתפקע.

לכולנו יש מציאות. במציאות לכולנו יש אבא ולכולנו יש אמא וכולנו היינו ילדים ובכולנו שוכנות המון המון המון משאלות. במציאות דור הולך ודור בא והמציאות לעולם עומדת ואין חדש תחת השמש והמשאלות עולות וממלאות את העולם והעולם איננו מלא.

לדור אין בית או כסף או אהבה ויש לו מלא משאלות כמו לילד בן עשר. במציאות הוא בן שלושים שנאלץ לחזור לגור עם ההורים. במציאות מי שאהב כבר לא אוהבת אותו. במציאות אין לו לאן לברוח מהמציאות.

״דור בא״ הוא משל מצחיק או עצוב או מצחיק וגם עצוב על המלחמה בין המשאלות למציאות, או על המלחמה בין דור לדור, או על המלחמה בינך לבין עצמך, או אולי בכלל על כל המלחמות שאנחנו נלחמים בידיעה ברורה שנידונו לתבוסה.

קוד הנחה למנוי התרבות של תל אביב: מצקת

מדען גאון ושבור לב משתף פעולה עם המוות בכבודו ובעצמו בשביל למצוא פתרון לחיי נצח ולהציל את חייה של אהובתו.

מחזמר מצחיק, מותח ונוגע ללב עם 12 שחקנים, רקדנים ולהקה מתה.
סליחה, חיה.

זוכת פרס ״הצגת השנה״ של טקס ״קיפוד הזהב״ 2021
זכתה גם בפרסים: הבימוי (מעין אבן), השחקן הראשי (עידן אלתרמן) ושחקן המשנה (אבי דנגור)

על פי המחזה "משפט פיתגורס" מאת נתן אלתרמן

רובוט מבקש לגלות מה סוד החיים ומה סוד המוות; איש מבקש לגלות מה השתבש ברובוט שלו ומה השתבש בו עצמו; אישה מבקשת לגלות מה זאת בדידות ומה זאת אהבה;‬ אנושות מבקשת לגלות מה פשר האנושיות.

נתן אלתרמן ברא עולם שמתערבבים בו המכונה, האדם ואלוהים, המחזה עלה להצגות בודדות לפני כמעט שישים שנה מול קהל מבולבל ומבקרים זועפים, ומאז לא הציג עוד. בינתיים המדע והטכנולוגיה הולידו שפע מהפכות: המחשב האישי, האינטרנט, מנוע החיפוש, הטלפון החכם, הרשתות החברתיות, הבינה המלאכותית, ההנדסה הגנטית, הנוירוטכנולוגיה — ואלוהים בעצמו כנראה לא יודע איזה עוד מצפות לנו. אולי עכשיו, בעיצומו של העידן הדיגיטלי, הבשילה העת להפיח רוח חיים בסיפורו השכוח של הרובוט פיתגורס, ולחזור לשאלות שאלתרמן ניסח בצלילות נבואית על האדם והמכונה, המדע והאמונה, החומר והרוח, השכל והלב, האמיתי והמלאכותי, הסדר והתוהו ובוהו.

״הרובוט, אף שמקובל לראות בו את יליד העת החדשה, הוא למעשה מן הקדומים שביצירי הדמיון האנושי, ושורשיו מגיעים לרבדים עמוקים של מיתוס ואגדה. בכל זאת, המדע החדש מעמיד לפני האדם שאלה חדשה והיא שאלת העמידה אל מול חוסר כל עיקרון. המדע השאיר את האדם כשהוא נותן בידו רק את המכונה כתחליף לכל משען וסמכות וצו עליון. היקום שנחשף בידי המדע הוא נוכרי ונטול משמעות, והיש האנושי זר בו״ (מתוך: בין סיפור לספרה – אחרית דבר למחזה משפט פיתגורס מאת נתן אלתרמן).