ב-1936 ערכו ידידי ״הבימה״ בתל אביב משפט מדומיין בעקבות החלטת התיאטרון להעלות לראשונה בעברית את המחזה ״הסוחר מוונציה״. עוד לפני הפרמיירה, קמה מחאה ציבורית ערה סביב השאלה: מה ראוי שיעלה על במת התיאטרון העברי? הנאשמים במשפט היו לא פחות מאשר וויליאם שייקספיר, תיאטרון ״הבימה״ ובמאי ההצגה – הפרופסור ליאופולד ייסנר, שנמלט לא מכבר מברלין הנאצית בחיפוש אחר מקלט בטוח.

ב-2023 הבמאית אורלי רביניאן מזמנת באיי ובאות כוח לבמה – קולות פוליטיים עכשווים – לייצג, לטעון, להעיד, לשחק, לפעול, להתווכח, לשקף ולהשתקף. תוך התמקדות בדמותו של ליאופולד ייסנר ובנאום הנאשם שנשא במשפט, ״הערעור״ מחפש אחר כלים לשיחה גם במצביי אי-הסכמה, פילוג, אי-שייכות, שיסוי, השתקה וריבוי נרטיבים. בין 36 ל-23, בין הקומי לטראגי, בין האמיתי למדומה, מתגלות נקודות מבט הקושרות בין הערעור ההיסטורי למציאות חיינו "דווקא כאן, דווקא עכשיו".

"הערעור" חוקר את אחת הפעולות הפרפורמטיביות הראשונות המתועדות בתולדות התרבות הישראלית. לאחר מעשה ההגירה של הבמאית, התעוררו מחדש קולות פנימיים וחיצוניים בפוליטיקה המקומית והחלו לנהל במוחה משפט אידיאולוגי ונרטיבי בלתי נגמר זה מול זה. ב"הערעור" היא מבקשת ליצור במה ציבורית לקולות הללו, הסותרים לכאורה, ולהזמין קהל לקחת חלק בדיון, בדומה לאירוע בשנת 1936.

מה קורה כשבמאית ישראלית ממוצא פרסי מזמינה לחדר החזרות שחקן ישראלי-פיליפיני-שוויצרי, שחקנית טורקיה-גרמניה ופליט אריתראי, בוגר תיאטרון "חולות"? בין הניסיונות למצוא שפה משותפת, נפרש על הבמה מסע רב-לשוני על המחירים הזהותיים של ההגירה. ההצגה עלתה בבכורה בתיאטרון הנוימארקט בציריך.