שחקנית, יוצרת ובימאית, בוגרת הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב.

​שיחקה בתיאטרון הבימה ("הילד חולם" מאת חנוך לוין), תיאטרון באר-שבע ("מחלת נעורים" מאת פרדיננד ברוקנר) וכן בתיאטרון הפרינ'ג בהפקות מקוריות ועצמאיות, במסגרתן נסעתי לסיבוב הופעות בארה"ב בתמיכת משרד החוץ עם הצגת היחיד "בזמן הווה".

​זוכה בפרס השחקנית בפסטיבל עכו 2015 במחזה "קוריולנוס" מאת וויליאם שייקספיר.

​לאורך השנים שיחקה בהצגות ילדים רבות במסגרת תיאטראות שונים ("ארץ להד"ם" עפ"י שיריה של נעמי שמר), ככתבה וביימה הצגות, ביניהן את "השרשרת" במסגרת פסטיבל הצגות הילדים בחיפה. ערכה וביימה ערבי תרבות ב"צוותא" שזכו להצלחה גדולה ("חיות בחליפות" לכבוד הסופר עודד בורלא ו"שירים שנשארים" מופע שירי משוררים לילדים).

​לאחר שנים של יצירה החליטה לייסד את תיאטרון הבאר. מיכל על תיאטרון הבאר:

​אני אוהבת טבע מושבעת. מעיינות, נחלים, ימים, הרים: חומרי הגלם העתיקים והטהורים של העולם, מהם אני דולה את ההשראה שלי, כמו מים צלולים וטהורים מתוך הבאר. אני מאמינה שה"מים" בהם אנו משקים את ילדנו הם המים שיפתחו את דמיונם ואישיותם. הילדים ישתו את מה שניתן להם ולכן ,ככל שנעניק להם מים טובים יותר הדבר ישפיע על פנימיותם.

​אני אוהבת להשתמש בשפה עשירה, גבוהה, כאילו ישנה, אך גם בתכנים שמרגשים אותי כילדה וכמבוגרת. דווקא בעידן הנשען כל כך על מסכים, אשר בו כוחה של המילה מידלדל, אני רואה חשיבות עצומה בחשיפה, לימוד והטמעה של שפה גבוהה, גם אם היא רחוקה משפתם היומיומית. מניסיוני ומניסיון הסגל החינוכי איתו אני נפגשת במהלך השנים, הילדים משולים לספוג, הם סופגים את השפה אליה הם חשופים, בטבעיות. לא פעם יצא לי לראות ולשמוע גננות מספרות איך מטבעות הלשון ומשפטים ספרותיים הופכים להיות שגורים בפי הילדים בזמן האוכל או במהלך משחק חופשי בחצר, הם מדברים "שטקלית" ו"גולדברגית" בטבעיות ובחדווה.

​השפה אינה רק אוצר מילים, ומבחינתי הרעיון הוא לא לגרום להם לצבור כמה שיותר מילים חדשות ללקסיקון. השפה היא חוויה, צבע, מצלול, משקל ,מנגינה, הלך רוח ועוד ועוד… ולכן כשאנו מעניקים לילדים את כל המתנות הללו אנו מציידים אותם בתזונה איכותית שתיספג בגופם למשך כל חייהם.  כשאני ניגשת לאותם חומרים ישנים, האתגר וההנאה שלי היא להפיח בהם חיים כך שיופיים יגיע – וייגע – גם בילדים של היום.