הצגת יחיד: היוצר העצמאי בתחום התיאטרון 2013-2023
מחקר ותערוכה דיגיטלית

יוצרים עצמאים בתחום התיאטרון ממלאים תפקיד חיוני בעיצוב התרבות והחברה. הם מניעים חדשנות, פורצים גבולות וחוקרים צורות ביטוי חדשות שיכולות לעורר השראה באמנים אחרים ובקהל מגוון ולהשפיע על מגמות שונות.
רבים מהם פועלים בקהילות המקומיות שלהם ומציעים סדנאות, הופעות ותוכניות חינוכיות המעשירות את חיי התרבות ומעודדות מעורבות חברתית. עם פרוץ המלחמה ותקופת החירום המתמשכת, היוצרים העצמאים הם הראשונים לצאת לשטח ולפעול עם אוכלוסיות שנפגעו או פונו מבתיהם. המפגש בין היוצר לקהל המשתתפים וליצירה, לצד הפעולה ההפגתית וההנאה, מאפשרת תהליך עמוק ומשמעותי המסייע במציאת מקורות לכוח וחוסן פנימי וקהילתי. היא מעניקה לאדם את הכלים להבין את עצמו, להתמודד עם קשיים ולבטא את רגשותיו, ומהווה גם אמצעי לחיבור בין אנשים ולפיתוח קהילות חזקות.
שדה התיאטרון והתרבות לא יוכל להתקיים ללא היוצרים העצמאים שמהווים אבן יסוד בקיומו.
התערוכה "הצגת יחיד" מספרת את סיפורם של היוצרים העצמאים בתחום התיאטרון ואמנויות המופע על בסיס מחקר שנערך בין השנים 2023-2024 וסקר מאות יוצרים עצמאים בישראל. המחקר אודות היוצר העצמאי בתחום התיאטרון נערך במטרה לגבש תמונה המשקפת את ההיקף והממדים של זירת היוצרים העצמאים שפעלו בין השנים 2013-2023 בתיאטרון בישראל תוך התמקדות במאפייני היוצרים עצמם.
המידע שנאסף במסגרת המחקר מוצג בשבעה סיפורים קצרים המציגים נתונים בתחומים כלכליים, דמוגרפים, מגדריים ועוד, המעידים על הצרכים וההתנהגויות הייחודיות ליוצרים העצמאים בתחום התיאטרון ומנסים לאפיין את דמותו של היוצר העצמאי.
במסגרת התערוכה מוצגים נתונים נבחרים מכל אחד מהסיפורים: כלכלה עצמאית, מגדר, גיוון סגנונות, פלטפורמות תומכות יצירה, מקורות מימון, בדידות מקצועית, חוסן וקהילה ותמונה כללית לגבי פרופיל היוצר העצמאי כפי שעולה מהנתונים שנאספו.
מטרת התערוכה להנגיש נתונים מרכזיים לקהל ולקהילת היצירה העצמאית. כל הדימויים המוצגים בתערוכה עוצבו על ידי המעצבת יעל שינקר בהשראת מחזות ודימויים מוכרים מעולם התיאטרון ואמנות המופע. מקורות ההשראה לעיצוב נבחרו בקפידה על מנת לייצר זיקה מעניינת בין התוכן המחקרי לבין עולם הבמה.
המחקר, שתקציר מלא שלו מוצג בחוברת שמלווה את התערוכה, הינו ראשון מסוגו בישראל וייחודי גם בקנה מידה עולמי. הסוגיות וההיבטים שעלו במסגרתו אמנם עוסקים ביוצרים בתחום התיאטרון העצמאי אך למעשה שמים זרקור על תחום היצירה העצמאית בשדה התרבות בכלל. המחקר מניח בסופו סדרה של המלצות שמטרתן הובלת שינוי מדיניות ולפתח מענים רלוונטים שיוכלו לסייע לקידום היוצרים העצמאים והיצירה העצמאית בישראל.
הטקסטים בתערוכה מנוסח לרוב בלשון זכר אך מתייחסים כמובן לכלל המינים. 
המחקר ביוזמת: אי"ב – ארגון יוצרים עצמאים בתיאטרון ואמנות המופע (ע"ר)
אינפוגרפיקה ועיצוב: יעל שינקר
ליווי אמנותי והפקה: ליטל נמרוד
חוקרים: יעלה חזות ינוקא, המרכז למדיניות תרבות פועלת והתואר השני בתרבות מנהיגות ויזמות
במכללה האקדמית ספיר. ד"ר טל פדר, המרכז למדיניות תרבות פועלת והטכניון – מכון טכנולוגי לישראל.
עוזרות מחקר: ים דרורי, גפן בן דוד – דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה, פז בוטל
התערוכה נפתחה במסגרת כנס "השדה" –
כנס פרפורמטיבי בעקבות מחקר אי"ב על יוצרי תיאטרון עצמאי, פסטיבל תמונע, נובמבר 2024 

1. מיהו היוצר העצמאי?

אוכלוסיית היוצרים העצמאיים בתיאטרון בישראל היא אוכלוסייה ייחודית ומגוונת. רוב (קטן) של היוצרות הן נשים, בניגוד לתיאטרון הרפרטוארי בישראל בו רוב היוצרים הם גברים, ולשוק העבודה הכללי בו נשים מהוות מיעוט. הגיל הממוצע של היוצרים הוא 47, גיל המבוגר מהממוצע הכללי בשוק העבודה, דבר המעיד ככל הנראה על הקושי של יוצרים צעירים להכנס לתחום.
רוב גדול מהיוצרים הם בעלי השכלה פורמלית בתחום התיאטרון ורבע מהם אף בעלי תואר שני בתחום. למרות זאת, כמעט כל היוצרים נאלצים לעבוד בעבודות נוספות כדי להתפרנס. רובם עושים זאת באופן בלעדי או חלקי בעבודות שקשורות לעשייתם האמנותית והתרבותית.
רוב היוצרים העצמאים מקיימים פעילות תיאטרון אך ורק בשדה העצמאי ולא ברפרטוארי והם נדרשים למגוון רחב של מיומנויות ומלבד תפקידי הבימוי, רובם דיווחו שהם מתפקדים בעבודתם גם כמפיקים, מחזאים ואפילו כמובילים וסבלים. הפעילות בשדה התיאטרון העצמאי מלאה באתגרים אך גם מתגמלת.
בין האתגרים המרכזיים שמנו היוצרים הם אי הוודאות הכלכלית וקשיי הפרנסה הכרוכים בפעילות התיאטרון העצמאית. אל מול אתגרים אלו מציינים היוצרים כמקורות חוסן את רמת החופש האמנותי הגבוהה, הנאה מעבודתם, עצמאות ושליטה על מרכיבי ההפקה, וההתפתחות האישית כיוצרים.
הדימויים בסיפור זה עוצבו בהשראת המחזה המלט, הטרגדיה המפורסמת מאת שייקספיר (Shakespeare). העיצוב מתייחס אל העולם הבדיוני של המחזה מבחינת מקום העלילה ורוח התקופה: מעמד המלוכה בתקופה האליזבתנית. העיצוב של שינקר ובפרט דימוי הגולגולת האייקוני מהדהד את הציטוט המוכר "להיות או לא להיות" ומרמז אולי על הדמיון ביו גיבור המחזה לבין גיבור המחקר – היוצר העצמאי, ביחס לשאלה הקיומית הזו.

2. מגדר

נשים בשדה התיאטרון העצמאי מגדירות מחדש את גבולות היצירתיות וההבעה, ומביאות לבמה נקודות מבט רעננות, אמיצות וחדשניות. למרות שהן מהוות רוב (קטן) בקרב היוצרים העצמאים ולמרות תרומתן המשמעותית, נשים בתעשיית התיאטרון העצמאי מתמודדות לעתים קרובות עם אתגרים מערכתיים כגון גישה מוגבלת למימון עקב חסמים מובנים, תת-ייצוג בתפקידי מנהיגות ועוד. 50% מהנשים היוצרות העצמאיות דיווחו שהמגדר משפיע לרעה על עבודתן המקצועית, לעומתן רק 5% מהגברים דיווחו שהמגדר משפיע לרעה על עבודתם.
תפוקת העשייה של נשים זהה לזו של גברים למרות שהקריירה שלהן בממוצע קצרה יותר (13 שנים לעומת 16 שנים אצל גברים) והשנים הדומיננטיות בקריירה שלהן בין גיל 20 ל-40. ככל שמסתכלים על שלבים גבוהים יותר בקריירה, יש פחות נשים בשדה. הנתון הזה מצטרף למגמה מוכרת בשדה האמנות של נשים שנפלטות מהמקצוע עקב לחצים של פרנסה, הקמת משפחה ומחזורים של הריון ולידה אשר משפיעים באופן דרמטי על התפתחות הקריירה שלהן.
ייחודה של היצירה העצמאית, אשר נמצאה במחקר כאחת החוזקות המרכזיות בקרב יוצרים ויוצרות, היא החופש האמנותי להביא לידי ביטוי יצירתיות, דעות ותשוקות. על כן, למרות החסמים שמתארות נשים, ניתן להניח שהן מעדיפות לפעול בשדה היצירה העצמאית כיוון שהוא מאפשר חופש אמנותי וחופש פעולה, על פני שדה התיאטרון הרפרטוארי שמתאפיין בחסמי כניסה מוסדיים ואישיים.
הדימויים בסיפור המגדרי עוצבו בהשראת אמנית הפרפורמנס הבינלאומית מרינה אברמוביץ' (Marina Abramovic). מרבית העבודות של האמנית המאוזכרות בדימויים נלקחו מתוך תקופת העבודה הזוגית שלה עם האמן אוליי (Ulay – Uwe Laysiepen) – עבודות שהציבו את המתח המגדרי במרכז היצירה.
ביו עבודותיה הנוספות: The House with the Ocean View (2002), The Artist is present (2010), The Energy Clothes (2001).

3. גוון סגנונות

ייחודה של היצירה העצמאית הוא ביכולת לעסוק באופן חופשי במגוון של ז'אנרים, בחציית הגבולות וטשטוש או ביטול הגבולות בין הז'אנרים השונים ולהביא לבמה חדשנות ותעוזה. על כן לא בכדי העידו יוצרים כי הם בוחרים לפעול בתחום היצירה העצמאית בגלל חופש הפעולה שהיא מאפשרת להם.

שאלה מהותית שעלתה במהלך המחקר היא לגבי תפקידה של מדיניות התרבות בתחום התיאטרון העצמאי. האם תפקידה של המדיניות הוא לזהות את המגמות בתחום המעודדות חדשנות, יצירתיות וגיוון ולתמוך בצמיחה עתידית, או שמא תפקידה הוא לעסוק רק בהסדרת הקיים.

ניתוח נתוני הסקר של הז'אנרים בהם עוסקים היוצרים ניכר שמעל 50% מהיוצרים בישראל עוסקים בז'אנרים שאינם מבוססי מחזה. מבין האחוזים הנותרים ניתן לראות שהמסה הגדולה של היוצרים עדייו פועלים בז'אנר מבוסס מחזה ונשאלת השאלה מדוע? עולה כאן שאלה של סיבה ומסובב – האם נטייתם של יוצרים בשדה התיאטרון העצמאי בישראל ליצירה מבוססת מחזה היא זו שכיוונה את עיצוב מדיניות התמיכה, או שמבחני התמיכה המכוונים כיום לתיאטרון מבוסס מחזה הם אלו שמניעים את השדה לכוון זה ולמעשה לא מאפשרים לז'אנרים נוספים להתפתח באופן משמעותי.
הדימויים בסיפור הסגנוני עוצבו בהשראת שתי יצירות של הכוריאוגרפית האייקונית פינה באוש (Pina Bausch): קפה מילר (1978), ציפורנים (1982). באוש, מלבד היותה יוצרת מחול נשית עטורת שבחים והישגים, הייתה פורצת דרך בעולם המחול המודרני מבחינת סגנונית והייתה מהמובילות של סגנון חדש: תיאטרון-מחול.

4. כלכלה עצמאית

יצירה עצמאית בתיאטרון בישראל אינה מסוגלת לפרנס את רובם המכריע של היוצרים. היוצרים לא משתכרים כלל או משתכרים סכום קטן מההפקות שהם יוצרים על אף העבודה הרבה המושקעת ביצירה העצמאית. בשל כך, רבים מהיוצרים נאלצים לחפש את רוב פרנסתם מחוץ לתחום היצירה העצמאית.
כיוצרים עצמאיים רובם יכולים להיות מוגדרים כ"עובדים בסיכון" והם מתקשים לדאוג לביטחונם הכלכלי, במיוחד הצעירים והמבוגרים שבהם. מיעוט בלבד מהיוצרים דואג לבטחונו הכלכלי הנוכחי והעתידי באמצעות הפרשות לקרנות פנסיה או השתלמות או החזקת ביטוחים וחסכונות. היוצרים חווים את הקושי הכלכלי כאתגר גדול ומשמעותי והם מודעים להשלכותיו הפרקטיות על יכולת היצירה שלהם.
אי השיוויון הכלכלי מתגלה כמרכיב המתערב ביכולת היצירה העצמאית. רוב היוצרים העצמאיים מזהה את עצמם כבני מעמד כלכלי בינוני ומעלה, דבר המעיד על ייצוג חסר של מעמד כלכלי נמוך בקרב יוצרי התיאטרון העצמאיים. יוצרים המגיעים ממעמד כלכלי נמוך מוצאים את עצמם בעמדת נחיתות מול יוצרים המגיעים ממעמד כלכלי גבוה יותר. ככל שהמעמד הכלכלי נמוך יותר, הקושי הכלכלי המקצועי משמעותי וגדול יותר.
יוצרים המגיעים מרקע מעמדי נמוך חווים פגיעה ביכולת היצירה שלהם, בעוד שיוצרים המגיעים מרקע כלכלי בינוני ומעלה מוצאים שיכולתם הכלכלית עוזרת להם להתגבר על מכשולים פרקטיים בתהליך יצירתם.
הדימויים בסיפור זה עוצבו בהשראת הקומדיה המפורסמת הקמצן מאת מולייר (Moliere) ומעולם התוכן במחזותיו. הציטוט "אבוי, כסף מסכן שלי" נאמר על-ידי דמותו של הרפגון בתרגומו של נתן אלתרמן בשעה שהרפגון סבור שאיבד את כל הונו.

5. מימון להפקות

הפקה של יצירת תיאטרון כרוכה בעבודה רבה ובצרכים אמנותיים וטכניים שהופכים את עלותה ליקרה. מכיוון שברוב המקרים היוצרים העצמאיים אינם פועלים במסגרת של ארגון פורמלי ובעל תקציב, הם נדרשים למצוא מקורות מימון ליצירתם.
ביצירה העצמאית יש צורך לרוב בריבוי של מקורות מימון. כשליש מהיוצרים שהשתתפו בסקר נוטלים הלוואות מבנקים וממקורות אחרים עבור הפקות שהעלו. בנוסף לכך, רובם כמעט ללא יוצא מן הכלל, נעזרים במקורות תמיכה חיצוניים. נתון נוסף מראה שכמחצית מהמשיבים על הסקר מקבלים מימון ממספר גורמים
עבור לפחות אחת מיצירותיהם. מקורות התמיכה העיקריים הם משרד התרבות ומפעל הפיס, כשקרנות שונות מהוות אף הן מקור תמיכה משמעותי. אך יש לצייו שפילנתרופיה כמעט ואינה נוכחת בתחום היצירה העצמאית בתיאטרון, ותמיכה מרשויות מקומיות היא נדירה יחסית.
ליוצרים צעירים בעלי ותק מועט יותר בתחום היצירה העצמאית יש סיכוי קטן יותר מיוצרים מבוגרים וותיקים יותר לקבל מימון ממשרד התרבות ומפעל הפיס. בעוד שכמעט כל היוצרים המתגוררים במרכז קיבלו תמיכה כספית ביצירתם, כחמישית מהיוצרים תושבי הפריפריה מצהירים שלא קיבלו כל מימון חיצוני. יחד עם זאת, תמיכות משרד התרבות ומקורות התמיכה האחרים הם מרכיב מרכזי וחשוב עבור יוצרים בסיוע לעבודתם כיוצרי תיאטרון עצמאי וכך גם התמיכה המשפחתית החומרית הנתפסת כמרכיב עזר חשוב.
הדימויים בסיפור זה עוצבו בהשראת המחזה הכלה וציד הפרפרים מאת ניסים אלוני. המחזה שנכתב בשנת 1966 נחשב לאחד מאבני הדרך הייחודיים בקנון הישראלי וזכה לעלות פעמים רבות במהלך השנים ולא נס לוחו. העיצוב מצטט גם את ההשראה החזותית על-פיה מבוסס המחזה המקורי של אלוני – ציורו של האמן והמעצב יוסל ברגנר הנושא את אותו שם.

6. בדידות מקצועית, חוסן חברתי וקהילה

תהליך יצירת התיאטרון העצמאי מציב את היוצר היחיד במרכז באופן מובהק ובולט. רוב היוצרים מעידים שהבדידות המקצועית והחוסר בשותפים, שמאפיינים את היצירה העצמאית, מהווים עבורם אתגר. אל מול תחושות אלו, יוצרים שואבים תמיכה וחוסן ממקורות שונים, המשפחה מהווה מקור חשוב לתמיכה רגשית ומקור נוסף לתמיכה הוא שותפים ליצירה, יוצרים אחרים וקולגות.
רוב היוצרים נוהגים לצפות באופן סדיר בהפקות של יוצרים אחרים ויוצרים שנוהגים לצפות ביותר הפקות של יוצרים אחרים, נהנים מיותר עזרה וקשר עם קולגות בשדה. חלק מהיוצרים העצמאיים פועלים במסגרות אומנותיות שיתופיות כגון קבוצת אמנים עצמאית, קבוצה לא פורמלית או קואופרטיב אמנים. אמנים החברים במסגרות כאלו מעטים יחסית, ורובם הם אמנים בעלי ותק בגילאי הביניים. ניכר כי אמנים שחברים במסגרות קבוצתית הם בעלי סיכוי גבוה יותר לזכות במענקים ממקורות חיצוניים שונים.
רוב היוצרים חברים באיגוד מקצועי (שח"ם, בת"י, גילדת המחזאים ובו), ו/או בארגון גג (אי"ב, עמותת הכוריאוגרפים) כאשר חלקם אף חברים ביותר מארגון אחד. המחקר מראה כי היוצרים החברים בארגונים הללו מדווחים שהחברות בהם מהווה עבורם מקור תמיכה וחוסן.
 הדימויים בסיפור זה מתייחסים אל המחזה המכונן מחכים לגודו מאת סמואל בקט (Beckett) הדימויים מצטטים את התבנית הויזואלית המוכרת של המחזה – אותו מקום שומם ומנוכר שבו מחכות הדמויות: דרך בשדות, עץ, בשעת ערב. לצד תמות ופרשנויות רבות, מציג המחזה באופן בולט את נושא הבדידות ואת החוסן שמציע הביחד, שכן מה היו עושים דידי וגוגו לולא אחד השני. הציטוטים מתוך המחזה בתרגומו של מולי מלצר.

7. פלטפורמות תומכות יצירה עצמאית

בשדה התרבות והאמנות בישראל קיימות מספר פלטפורמות שמעודדות יצירה והרצה של יצירות תיאטרון עצמאי. הכוונה ב'פלטפורמות' היא למסגרות או תוכניות פורמליות שאינן מיועדות בהכרח דווקא לתחום התיאטרון או התיאטרון העצמאי בפרט, אולם בשל אופייו מהוות מסגרות שיש ביכולתן לתמוך, לסייע ולעודד את פעולתם של היוצרים העצמאים.
דוגמה מרכזית לפלטפורמה כזו היא מסגרת של פסטיבל. מסגרת של פסטיבל מעניקה ליוצר העצמאי יתרונות רבים: מעטפת טכנית ושיווקית שמפחיתה מעומס העבודה על היוצר ומסירה את נטל הסיכון הכלכלי מהיוצר, אפשרות למספר הרצות של ההופעה בתקופה מרוכזת ועוד. בשל כן פסטיבלים מהווים מקפצה משמעותית הן עבור היוצר בפיתוח היצירה והן בחשיפה של יצירתו לקהל ומהווים הפלטפורמה המרכזית שמאפשרת ליוצרים ליצור ולהציג את יצירתם הראשונה.
גורם נוסף התומך ביצירה עצמאית הוא מרכזי הפרינג' הנתמכים. רוב המרכזים נמצאים באזור המרכז, כן שבפריפריה הגיאוגרפית והחברתית (לדוגמה, החברה הערבית) אופציה זו היא מוגבלת.

פסטיבלים או אירועים אחרים המתבססים על קולות קוראים מהווים גם הם מסגרת חשובה לפיתוחן של יצירות תיאטרון עצמאי חדשות. כשליש מהיוצרים העצמאיים יוצרים הפקות חדשות בעיקר במסגרת של פסטיבלים או אירועים אחרים המתבססים על קולות קוראים. ממצא זה מחזק עוד יותר את חשיבותו של פסטיבל כפלטפורמה המאפשרת התפתחות מקצועית.
הדימויים בסיפור זה עוצבו בהשראה מקומית וכמחווה למוסד הותיק והמשמעותי עבור יוצרים ויצירה עצמאית בישראל עד היום: פסטיבל עכו לתיאטרון אחר. הדימויים מתייחסים אל הלוקיישן הייחודי המובהק של הפסטיבל של אולמות האבירים בעיר העתיקה עכו, ואל החלק הססגוני והצבעוני של מופעי החוצות.

חוברת המחקר המלאה