נשים בשדה התיאטרון העצמאי מגדירות מחדש את גבולות היצירתיות וההבעה, ומביאות לבמה נקודות מבט רעננות, אמיצות וחדשניות. למרות שהן מהוות רוב (קטן) בקרב היוצרים העצמאים ולמרות תרומתן המשמעותית, נשים בתעשיית התיאטרון העצמאי מתמודדות לעתים קרובות עם אתגרים מערכתיים כגון גישה מוגבלת למימון עקב חסמים מובנים, תת-ייצוג בתפקידי מנהיגות ועוד. 50% מהנשים היוצרות העצמאיות דיווחו שהמגדר משפיע לרעה על עבודתן המקצועית, לעומתן רק 5% מהגברים דיווחו שהמגדר משפיע לרעה על עבודתם.
תפוקת העשייה של נשים זהה לזו של גברים למרות שהקריירה שלהן בממוצע קצרה יותר (13 שנים לעומת 16 שנים אצל גברים) והשנים הדומיננטיות בקריירה שלהן בין גיל 20 ל-40. ככל שמסתכלים על שלבים גבוהים יותר בקריירה, יש פחות נשים בשדה. הנתון הזה מצטרף למגמה מוכרת בשדה האמנות של נשים שנפלטות מהמקצוע עקב לחצים של פרנסה, הקמת משפחה ומחזורים של הריון ולידה אשר משפיעים באופן דרמטי על התפתחות הקריירה שלהן.
ייחודה של היצירה העצמאית, אשר נמצאה במחקר כאחת החוזקות המרכזיות בקרב יוצרים ויוצרות, היא החופש האמנותי להביא לידי ביטוי יצירתיות, דעות ותשוקות. על כן, למרות החסמים שמתארות נשים, ניתן להניח שהן מעדיפות לפעול בשדה היצירה העצמאית כיוון שהוא מאפשר חופש אמנותי וחופש פעולה, על פני שדה התיאטרון הרפרטוארי שמתאפיין בחסמי כניסה מוסדיים ואישיים.
הדימויים בסיפור המגדרי עוצבו בהשראת אמנית הפרפורמנס הבינלאומית מרינה אברמוביץ' (Marina Abramovic). מרבית העבודות של האמנית המאוזכרות בדימויים נלקחו מתוך תקופת העבודה הזוגית שלה עם האמן אוליי (Ulay – Uwe Laysiepen) – עבודות שהציבו את המתח המגדרי במרכז היצירה.
ביו עבודותיה הנוספות: The House with the Ocean View (2002), The Artist is present (2010), The Energy Clothes (2001).
