פ.י.ת

על פי המחזה "משפט פיתגורס" מאת נתן אלתרמן

רובוט מבקש לגלות מה סוד החיים ומה סוד המוות; איש מבקש לגלות מה השתבש ברובוט שלו ומה השתבש בו עצמו; אישה מבקשת לגלות מה זאת בדידות ומה זאת אהבה;‬ אנושות מבקשת לגלות מה פשר האנושיות.

נתן אלתרמן ברא עולם שמתערבבים בו המכונה, האדם ואלוהים, המחזה עלה להצגות בודדות לפני כמעט שישים שנה מול קהל מבולבל ומבקרים זועפים, ומאז לא הציג עוד. בינתיים המדע והטכנולוגיה הולידו שפע מהפכות: המחשב האישי, האינטרנט, מנוע החיפוש, הטלפון החכם, הרשתות החברתיות, הבינה המלאכותית, ההנדסה הגנטית, הנוירוטכנולוגיה — ואלוהים בעצמו כנראה לא יודע איזה עוד מצפות לנו. אולי עכשיו, בעיצומו של העידן הדיגיטלי, הבשילה העת להפיח רוח חיים בסיפורו השכוח של הרובוט פיתגורס, ולחזור לשאלות שאלתרמן ניסח בצלילות נבואית על האדם והמכונה, המדע והאמונה, החומר והרוח, השכל והלב, האמיתי והמלאכותי, הסדר והתוהו ובוהו.

״הרובוט, אף שמקובל לראות בו את יליד העת החדשה, הוא למעשה מן הקדומים שביצירי הדמיון האנושי, ושורשיו מגיעים לרבדים עמוקים של מיתוס ואגדה. בכל זאת, המדע החדש מעמיד לפני האדם שאלה חדשה והיא שאלת העמידה אל מול חוסר כל עיקרון. המדע השאיר את האדם כשהוא נותן בידו רק את המכונה כתחליף לכל משען וסמכות וצו עליון. היקום שנחשף בידי המדע הוא נוכרי ונטול משמעות, והיש האנושי זר בו״ (מתוך: בין סיפור לספרה – אחרית דבר למחזה משפט פיתגורס מאת נתן אלתרמן).