מיקי יונס | לעשן כמו גבר

מונודרמה על חיי הציירת פרידה קאלו.

רגע לאחר שרופאיה בישרו לה כי הם חייבים לכרות את רגלה, בורחת פרידה וננעלת בחדרה. דרך הסבל הפיזי וסערת הרגשות, בתוך ארבעת הקירות שסוגרים עליה ובזמן שהרופאים מתדפקים על דלתה, יוצאת פרידה למסע מטלטל של סגירת חשבונות עם הגוף החולה בו היא כלואה ועם מוסכמות החברה בה גדלה. תיאטרון פיזי החושף צדדים שונים באישיותה המורכבת והצבעוניות של אישה דעתנית, עצמאית ומרדנית. אישה שבעטה בהגדרות חברתיות, והתעסקה בזהות עצמית, מגדר, שורשים, פוליטיקה ואומנות וסללה דרך אמיצה לנשים רבות עד היום. "ההצגה זימנה לי חוויה מפתיעה בעוצמתה וביכולת שלה להגיע עמוק אל תוכי. זה היה מסע של התערטלות רגשית, מבחוץ פנימה, מהדמות הבוטה ובעלת הקצוות החדים, אל הכמיהה והכאב שהוסתרו מעין הסביבה" אתר סלונה

בימוי: מיקי יונס
כתיבה ומשחק: יפית לוי
הפקה: שי גבריאלי
עיצוב תאורה: אמיר קסטרו
עיצוב תלבושות: טל קילשון.

ההפקה הועלתה לראשונה בפסטיבל מרכז הבמה בחסות פסטיבל ישראל.

משך המופע כשעה ועשר דקות.