אורלי רביניאן | האיש עם הפרח בפה

מאת לואיג'י פירנדלו

 

איך להתחיל ולספר את סיפור חיינו? ומה קורה כשסוף הסיפור מגיע כבר באמצע?

שחקן מבקש למצוא סוף לסיפור חייו. השחקנית שחולקת איתו את הבמה מגלמת את דמויות המשנה בסיפורו. לאט לאט השחקנית מגלה עוד ועוד נשים, שותקות ומושתקות, שמוזכרות בשולי הדף. השחקנית מבקשת לשחק את הסיפור דווקא מנקודת מבטה, והשניים יוצאים לקרב מוחות מלא תשוקה על שרביט המספר/ת. בכל אותו הזמן, גידול ממאיר ממשיך לפרוח בפיו של האיש, ומיתרי הקול של הנשים האילמות זועקים ממיתרי הפסנתר... האם יש קשר בין השחקנים לסיפורן של הדמויות? מתי נגמרים המשחקים ומתחילה המציאות ״על באמת״? והאם הסיפור הזה הוא בכלל עלינו?

קברט אינטימי, ויזואלי ופיוטי המעבד אל הבמה סיפור קצר מאת זוכה הנובל לואיג׳י פירנדלו. הדיאלוג שנכתב במקור לשני גברים מקבל פרשנות פמיניסטית עכשווית מאת הבמאית אורלי רביניאן כיצירה לשחקן, שחקנית, פסנתר מתפרק ודיו אדומה.

לדף ההצגה באתר תמונע

לרגעים מחדר החזרות

 


לפספס את הרכבתלענות לטלפוןלצאת מבדיקה שגרתית אצל רופאאיך רגע אחד משנה חיים שלמים? קברט אינטימי, ויזואלי ופיוטי המעבד אל הבמה סיפור קצר מאת זוכה הנובל לואיג׳י פירנדלו.


קונספט, נוסח עברי, עיבוד, בימוי, עיצוב חלל ועיצוב ספר: אורלי רביניאן.

בהשתתפות (לפי סדר הא׳-ב׳): יואב יפת, שירה קוריאל.

לייב על הפסנתר: עמרי דגן.

עיצוב תלבושות: לירון פניאל.

עיצוב וידאו: נמרוד צין.

עיצוב תאורה: דולב ציגל.

ההצגה הופקה על ידי #posthome_theatre בתמיכת המכונים לתרבות איטליה בתל אביב ובחיפה. ההפקה לקחה חלק ב- Pirandello150 - פסטיבל בינלאומי לציון 150 שנים להולדת המחזאי.