ביום בהיר אחד…

קומדיה על רצח והתאבדות.

נוסח עברי ובימוי: אריה אלדר
מוסיקה : מקסים ולריסה קופמן
תפאורה ותלבושות: דלית ענבר
רישומים: ישעיהו שמיר
תנועה: גריסלדה (גוצ'י) קוהאן
תאורה: יולי גרצ'יק
שחקנים:  אוהד ווינקלר, שחקן, שחקנית

המחזה כתוב בסגנון תיאטרון אבסורד.    

שני גברים ובחורה באמצע חייהם מנסים להחליט על המשכם או לא באמצעות  יחסיהם עם הזולת.   

ההצגה מערערת  אצל הצופה את תפיסת העצמי כמצב טראגי, ומציעה מבט קומי ותפיסה יותר מפוכחת על החיים בכלל.

"הצגה קולחת, סוחפת, משעשעת, רבת חן אינטלקטואלי. כתובה טוב מאוד, משוחקת מצוין, מבוימת היטב.
בתרגום לעברית בחר אריה אלדר לשמר את הדיבור בגוף שלישי כפי שנכתב במקור הפולני:
אוד: "הנה לאדוני יש תקווה. אדוני מחזיק באוצר"
ניאוד: "אבל אני אף פעם לא משיג את המטרה"
אוד: לו היה משיג, לא הייתה לאדוני מטרה.

אנשים זרים נפגשים באקראי ומדברים על מטרה בחיים, על הישגים, על כישלונות, על אהבה, על קנאה, על רצח ועל התאבדות. השפה היוצרת ריחוק מלאכותי מקנה לסיטואציה הדרמטית אופי ציני. הקהל צוחק. זה בדיוק מה שהקהל זקוק לו כדי להתחבר לעלילה ולחוש שזה אינו מחזה של קלישאות. מצוקה אחת מחברת שני גברים שמעולם לא נפגשו. אישה אחת טורפת את הקלפים. סיפור העלילה מתרחש ספירה אחת מעל למציאות. החמלה על שלוש הדמויות היא החמלה על עצמנו.
רוצו לראות. הנאה מובטחת."  אמנון ארבל, שדה נחמיה

מחכים לגודו

מחזה: סמואל בקט
תרגום: משה שמיר
בימוי ועיצוב: אריה אלדר
מוזיקה: עודד גדיר
עיצוב תאורה: מאיר עקריש
משתתפים: אוהד ווינקלר (אסטרגון - גוגו); אוריה הירש (ולדימיר - דידי), תום בן נר (לאקי); מיכאל לרנר (פוצו), גל שור(הנער - מנהל ההצגה).

לטיפות

מאת סרז'י בלבל

בימוי ועיצוב: אריה אלדר
תרגום מקטלאנית וספרדית: טל גולדפיין
תנועה: גוצ`י גריסלדה קוהן לאו
מוסיקה: לריסה ומקסים קופמן
עיצוב תאורה: יולי גרצ'יק
צילום: בעז פסטרנק
צילום סטילס: אורי יפה

שחקנים: גל שור, אייל פריאנטה, אילנה קיוויתי, אליזבט קון, אלעד קונפינו, גוצ'י גריסלדה קוהן לאו, קרן גזית, לירן מזרחי, שלומי נתיב.