גיא אלחנן

במאי, מחזאי, שחקן, מתרגם ויוצר תיאטרון מזווית עברית-ערבית.
הצגותיו עלו ברחבי הארץ, יוון, כרתים, שבדיה; השתתף בהצגות במרוקו, בצרפת ובתיאטרון השמש, מופעי פרפורמנס בלב הפגנות בגדה המערבית (בשיתוף עם ״לוחמים לשלום״, Bread and Puppets ועוד)
הצגותיו זכו להד ציבורי והציגו בתיאטראות ובמתנ״סים במגזר היהודי ובחברה הערבית.

מלמד תיאטרון - עמידה מול קהל - לתלמידי תואר ראשון לחינוך ולמשפטים במרכזי מכללת קריית אונו בערים שונות בחברה הערבית.
בוגר החוג לתיאטרון אוניברסיטת ת"א (MFA)  ומכון כר"ם להוראה, ירושלים.
למד בפריז אצל מ.דקרו ופ.לקוק ובאוניברסיטת סן-דני.

להמשך >>

הצגות רצות

על פי תהום

מעל הפיגום ותחתיו

הענק בא

על פי תהום

ההצגה המצונזרת של פסטיבל עכו 2018

מאת ובבימוי: גיא אלחנן בתוספת ציטוטים מכתבות נבחרות של עמירה הס וגדעון לוי, ומשירים של פרופ׳ נורית פלד ושל דארין טאטור.
שחקנים: אורין גוזלן, רבקה טרייבר, אסתי קונטס, אמיר שוקרי יעקוב, דיא מוגרבי, גיא אלחנן
תרגום: גיא אלחנן והשחקניות/ים
תפאורה ותלבושות: נעה אבנד אלחנן ועאדל סמעאן
תאורה: עאדל סמעאן
מוסיקה: גיא אלחנן מודי קבלאוי דיא מוגרבי
ע. במאית וניהול הצגה: נעמי נור צחור
מפיק: ברק ריבקינד

היצירה ״על פי תהום״, שהתקבלה ואחר כך סולקה מפסטיבל עכו 2018, עוסקת במפגש בין מספר דמויות ישראליות ופלסטיניות על הדרך, תוך נסיעה במונית בין תל אביב וחיפה. ואלה הדמויות: מוזיקאי, מג״בניקית, טרנסג׳נדר, בת-עשירים סוררת ונהגת מונית שירות, וגם נער מהכפר נבי סאלח, סטודנטית דיכאונית וצעירה מעפולה.  הכלים הבימתיים הם בינתחומיים וכוללים מחזה מקורי, משחק, מוזיקה חיה, איור חי, בובנאות ופנטומימה. היצירה בנויה משני קווים דרמטורגיים: הראשון הוא ממד קיום אפוקליפטי, ובו פקידות במחלקה נסתרת במסדרונות הבירוקרטיה הישראלית - מחלקת הילדים התת-קרקעית. בין הפיוטי לפוליטי, בין העובדה הממוסמכת לדעה ולתובנה, מתקיים ניסיון לאתגר את יכולתה של השפה במרחב הישראלי והפלסטיני לשאת כמות מעיקה של נתונים אודות זוועות יומיומיות. בממד זה מתבצע הניסיון הטיפוסי המגושם לארגן ולקטלג את מסמכי הנשמות של אלו שנלקחו טרם זמנם, המגיעים אל המחלקה התת-קרקעית. הקו השני הוא ריאליסטי, ובו מספר עלילות הנשזרות זו בזו, בין חמש דמויות הנוסעות במונית שירות על כביש החוף. הכלים הבימתיים קולעים יחד תמונה אימפרסיוניסטית. תמונה זו מתבססת על אירועים אמיתיים מתוך כתבות מהזמן האחרון, ומתוך נתונים מהלמ״ס בנוגע למצבי קיצון של צעירים בישראל. חלק זה של המחזה מבוסס על מפגשים רב-תרבותיים ומציע אפשרויות לאינטראקציה בין יהודים וערבים מרקעים שונים, ובד בבד מבטא את הקושי המצטבר לקיים קשרים כלשהם. שותפות הגורל בשוליים המתרחבים של המציאות הכלכלית-חברתית, שותפות של דור המתקיים בין הים לנהר, מספקת רגע של תקווה. אולם אותה השותפות נתקלת במכלול של מקרי אי-צדק משווע בתחומי עובד-מעביד, יחסי מרות ופגיעה מינית, אובדן זהות תחת צל מציאות הסכסוך, וטביעה בים של הגדרות ומילים מכובסות ובעומקו התעכבות על המילים ״פיגוע״, ״מחבלת״ והתאבדות. ֿ מכלול זה אינו כרוניקה אקטואלית או מניפסט פוליטי, כי אם מציאות טריוויאלית; מפץ של עוולות שנטמע במקטעי היום, וצף אל שולי התודעה בנסיעה מזדמנת מיעד אחד לאחר. היצירה הגיעה לשלב הנוכחי כפרויקט גמר לתואר שני במסלול שחקן-יוצר-חוקר בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב שהועלה במאי 2018, וזכה לשבחים הן מצד הסגל והן מצד הקהל שצפה בה. האנסמבל הישראלי והפלסטיני שנוצר סביב היצירה מחפש בימים אלו תמיכה כדי לפתח את ההצגה לכדי יצירה מוגמרת, ולקראת העלאתה  בארץ ובחו״ל.

מעל הפיגום ותחתיו

ההצגה הזוכה בפרס המוסיקה המקורית של פסטיבל מסרחיד 2016

מאת ובבימוי: גיא אלחנן
שחקנים: אמיר שוקרי יעקוב, מודי קבלאוי
תרגום: גיא אלחנן והשחקנים
בובות ותפאורה: נעה אבנד אלחנן
תאורה: ניזאר ח׳מרה
מוסיקה: מודי קבלאוי
מפיק: ברק ריבקינד

היית׳ם, בחור לקראת סיום תיכון, לוקח אותנו במסע אל מציאות חייהם של פועלי בניין. המחנכת והמנהל בבית הספר מפספסים את כישרון הציור שלו ומסלקים אותו מהלימודים, הדוד חסן הקבלן מקבל אותו לעבודה באתר, אמג׳ד הפועל המנוסה מלווה את היקלטותו בעבודה וז׳ורז׳ הגרפיקאי בבית החולים נותן לו ניצוץ של תקווה. באפריל 2018 נסעה ההצגה לסיבוב של חמש הופעות עם כתוביות ליוונית ולאנגלית, באתונה ובכרתים, במרכזי פליטים ובתיאטראות, בסיוע מימון מגורם פרטי. האפשרות האומנותית שמציגים מודי הראפר ואמיר השחקן והפנטומימאי ברקע הסיפור הטרגי מהווים בעיני תקווה אדירה לנוער והורים החרדים מהעדר הביטחון הפרנסתי ובמיוחד מוקיעים את תחומי הרוח והאמנות בשל כך. תקווה לשינוי ולשוויון בתחום ההסללה של בני נוער אל מקצועות מסוכנים, למשל דרך פיתוח של מגמות עיוניות ואומנותיות בתיכונים, שכיום לא קיימות כמעט במגזר הערבי. ההצגה זכתה בפרס המוזיקה בפסטיבל מסרחיד, עלתה בח׳אן, בסראייה, באל מידאן ובגלריית אלמסן ביפו, אך הקהל הרב והנאמן שצפה בנו בכפרים, כלל צעירים, פועלים, קבלנים ומנהלי עבודה ומשפחות שכולות וקורבנות תאונות עבודה, שבאו וחוו ונשארו, צחקו ובכו איתנו, ותמיד היתה איזו ילדה שזהתה את אמיר מתפקידיו ככוכב ילדים בסדרה ״לולי וופלפול״ ו״נט-נט ווארנוב״.  כך גם קרה בהרקליון שבכרתים, כאשר קבוצה של ילדים עזתים וסורים זיהתה אותו וההתרגשות הייתה אדירה.

הענק בא

מאת ובבימוי: גיא אלחנן עפ״י The Selfish Giant (הענק וגנו) של אוסקר וויילד
תרגום: גיא אלחנן והשחקנים
בובות ותפאורה: נעה אבנד אלחנן
תאורה: דניאל גמליאלי
מוסיקה: אלון כהן
צילום: ניהאד עווידאת

הצגה במספר שפות לכל המשפחה על פי הסיפור ״הענק וגנו״ (The Selfish Giant) של אוסקר וויילד. הגרסה שלנו מבוססת על שכונת הדר בחיפה, בה מסופר על גן נטוש שבו משחקים ילדי השכונה. אחרי שנים של היעדרות, שב הענק לביתו שבגן, גירש את הילדים ובנה חומה. אך עם הילדים גורש גם האביב. הגן נשאר בחורף תמידי עד שהענק הבין את הטעות שעשה והזמין את הילדים לחזור. השפה העיקרית בהצגה היא עברית, מהלך העלילה מסופרת גם בערבית, בקטעים שונים נשמעות רוסית, פורטוגזית וג׳יבריש. אורך ההצגה בערך שעה, ובה דמויות לבובות ודמויות לשחקנים. יש לה פסקול מקורי נפלא מאת אלון כהן ותכנית תאורה יפהפיה של דניאל גמליאלי שנוצרו להפקת הסטודנטים בחוג לתיאטרון בחיפה בחודש מרץ 2016.