מי הזמין את הגבינה שלי?



תיקונציק: 10 דק
שעה: 22:20

מה עושים כאשר הזמן הופך פתאום מאנכי לאופקי?  מה עושים אם תופסים שהזמן עומד לפוג בכל רגע נתון?  הופך מלינארי, כזה שמתקדם לאנשהו (היומן מתמלא וצריך לעמוד במשימות), לאופקי (!), כלומר הכל נעצר, היומן ריק  ואפשר להקשיב למשב הרוח הצפון מערבית או לראות איך האור שאחרי השקיעה מתפייד ועושה דיסולב עם התאורה הצהובה של העירייה. והאם הזמן בכלל ליניארי ואני מבזבז אותו על חוויות פיוטיות בזמן שצריך להיות מוכן לפרזנטציה בתאריך לא ידוע? 
כמה זמן בכלל נשאר לי ליצור, ועוד בגיל של קבוצת סיכון? כמה זמן יש לי להספיק לממש רצונות? תשוקות?  לשחק עם הנכדים?   
שיחה על תפיסת הזמן , פילוסופיה ומציאות מנקודת מבט אישית. 

בהשתתפות: אוהד ווינקלר ונועם שנהב.

אריה אלדר, במאי עצמאי. כבן 72, יליד קיבוץ, למד בסמינר הקיבוצים. העלה בפסטיבל עכו 89 את "קרקורים" מאת ישראל המאירי, באוניברסיטאות בפרנקפורט ובפוטסדאם ביים מחזה על פי פורים שפיל מהמאה ה 18 ביידיש שנכתב כנראה בפרנקפורט על המיין, ביים הפקת פרינג' של אופרה מקורית "כתם". לאחרונה העלה בתיאטרון הסימטה את "מחכים לגודו" מאת סמואל בקט, שרצה 90 פעמים וממשיכה לצבור תאוצה, את "לטיפות" מאת סרז'י בלבל, והצגה חדשה "ביום בהיר אחד…" על-פי סלבומיר מרוז'ק.