המאבק בחוק נאמנות לתרבות בעיצומו>>

 

עמותת אי"ב יחד עם בת"י (איגוד הבמאים בישראל), שח"ם (איגוד השחקנים), פורום מוסדות תרבות ושאר מוסדות ויוצרים עצמאים מבצעים פעולות שונות לביטול חוק הנאמנות שכבר עבר בכנסת בקריאה ראשונה. נכון לימים אלה (4.12.18) החוק ירד מסדר היום אך נשארות עם היד על הדופק. לפניכןם דף מסרים עם עמדתנו לגבי החוק:

הצעת חוק נאמנות בתרבות – שאלות ותשובות

מה אומרת הצעת חוק נאמנות בתרבות? שרת התרבות תוכל לשלול תקציב חלקי או מלא ממוסד תרבות שנתמך על ידה, אם לדעתה המוסד תומך (באמצעות התקציב הציבורי שהוא מקבל)בהסתה לגזענות,לאלימות או לטרור; בתמיכה במאבק מזוין;בשלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;בציון יום העצמאות כיום אבל; או בהשחתה או ביזוי פיזי של דגל או סמל המדינה.

האם מותר לעשות את כל הדברים האלה היום?שלוש מחמש העילות הן איסורים פליליים כבר כיום (הסתה לגזענות, לאלימות או לטרור, תמיכה במאבק מזוין, פגיעה בדגל). רשויות האכיפה הן המוסמכות לקבוע כי נעברה עבירה, לשפוט אדם ולהענישו, והכל בהתאם לכללים של ההליך הפלילי וההגנה על נאשמים.

שתי העילות האחרות (שלילת המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית וציון יום העצמאות כיום אבל)– הן עילות אידיאולוגיות, רחבות ועמומות, שנתונות לפרשנותוליציקת תוכן בהתאם להשקפת עולמו של כל אדם.

מה הבעיה עם זה? לכאורה זה הגיוני שהמדינה לא תממן פעולות כאלה, לא? ההצעה לא מטפלת בפעילות בלתי חוקית ואסורה, אלא מבקשת לקבוע אילו עמדות, דעות ותכנים לגיטימי להשמיע בשיח הציבורי ברגע נתון. ההצעה מבקשת למנוע ביקורת פוליטית, הבעת עמדות מסוימות ופגיעה באופי היהודי של המדינה, בהתאם לתפיסת הרוב הפוליטי דהיום.

שר/ת התרבות, והממשלות בכלל, משתנים כל הזמן. כל שר/ממשלה יוכלו לפסול תכנים על  פי השקפת עולמם. פלורליזם יהודי, הפלות, לאומיות, ציונות, כיבוש, דת, עירום, סקס, פליטים, צבא, משטרה, גיוס, נתניהו – כל אלה ועוד נושאים רבים עשויים לא להיות מקובלים על ממשלה זו או אחרת…

האם לא מדובר במקרי קיצון בלבד? לא. חופש הביטוי, וחופש האמנות בפרט, אמורים לתת מקום לביטויים ולמעשים פרובוקטיביים וקיצוניים, גם אם לא כל אחד מתחבר אליהם. כשמתחילים לצנזר על בסיס פוליטי, כל דבר עלול להיפסל: מה שנראה לאחד כקיצוני נראה לאחר כמעניין, חשוב ולגיטימי; אותו ביטוי עצמו עשוי להיתפס כלגיטימי כשהוא משרת מטרה אהודה, וכבלתי לגיטימי כשהוא משרת מטרה שאותו אדם עצמו אינו מסכים לה (ראו תקיפת חיילים, שריפת דגלים, שימוש בכינויים נאציים, דיון על פליטים ערבים, וכיו"ב).

האם החוק יפגע בדמוקרטיה הישראלית?כן. התערבות פוליטית בתכנים (עמדות או דעות) המבוטאים באמצעות אמנות היא צעד לא דמוקרטי. צעד כזה מקובל רק במשטרים אפלים, שבהם האמנות מגויסת לתמיכה בשלטון, או מנוטרלת למניעת ביקורת עליו.

חופש הביטוי הוא אחד מיסודותיה החשובים ביותר של הדמוקרטיה. מבלי אפשרות לבטא שלל עמדות ודעות, ביקורת על השלטון, שלל עמדות מיעוט – אין דמוקרטיה. זו עריצות הרוב.

האם החוק יפגע בחופש ביטוי? כן. מאחר שהאמנות היא כלי מרכזי לקיום שיח, לביקורת ולביטוי בחברה דמוקרטית – צמצום המימון פוגע ביכולת ליצור אמנות, ומכאן בחופש הביטוי.

למרות שהממשלה טוענת שזה רק הפסקת מימון ולא פגיעה ביצירה עצמה, בפועל מוסדות התרבות והאמנים תלויים בתקציבי המדינה כדי לשרוד. צמצום מימון המדינה עלול לגרור גורמים נוספים שתלויים אף הם במדינה.

האם האמנות נפגעת מזה? החשש מפני פגיעה בתקצוב ודה-לגיטימציה יוצר כבר כיום "אפקט מצנן" וצנזורה עצמית נרחבת.

האם החוק יפגע בשוויון? כן. רק דעות מסוימות, המנוגדות לעמדות השלטון או מבקרות אותו, לא יזכו לתמיכתו.קבוצות מיעוט יפגעו במיוחד (ערבים, פליטים, להט"ב וכו).זאת למרות שלאזרחי ישראל שלל עמדות ודעות, ועל אף מחויבות השלטון להתייחס לכולם באופן שוויוני, כולל בחלוקת המשאבים, ללא העדפה של עמדה פוליטית.

ענישה קולקטיבית– פגיעה בתקציבים תפגע במוסדות שמשרתים ציבורים נרחבים ואמנים רבים.

נוסח על-ידי דבי חיו מהאגודה לזכויות האזרח.

 

לקריאה נוספת:

הארץ 12.11-בכירים בתעשית הקולנוע קוראים לבטל את החוק

מירי רגב לא תצליחי להדביק אותנו בחושך שאת מפיצה

סרטון "בורדל טוטאל" על חוק הנאמנות