נאוה פרנקל

ילידת ירושלים 1979. יוצרת עבודות לבמה. בוגרת ביה"ס לתיאטרון חזותי בירושלים ובעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ובפילוסופיה יהודית.

מלמדת בימוי עכשווי בבית הספר לתאטרון חזותי, באקדמיה לאמנות 'מנשר', בביה"ס לכוראוגרפיה 'כלים', ובאקדמיה למחול בירושלים.

כותבת-עמיתה בספר המחקר על מחול ישראלי מיסודה של קבוצת 'כלים', העסוק בניסוח מודלים של תהליכים יצירתיים. חונכת אמנים צעירים בפרויקט 'טולבוקס' ובסמינר הקיבוצים.

מנהלת אמנותית של פסטיבל בין שמיים לארץ. שותפה לניהול האמנותי של פסטיבל 'קולה של המילה' 2011-, הזירה הבינתחומית. חברה באי"ב- איגוד היוצרים העצמאיים בתיאטרון.

להמשך >>

הצגות רצות

מתרחק והולך

עץ כף היד

Learning Songs

מתרחק והולך

עם נבו רומנו ושני גרנות

עיצוב אביזרים: סטודיו מתילדה
עיצוב תאורה: יאיר ורדי
תלבושות: קרן דמבינסקי

בתמיכת תאטרון תמונע וקבוצת מנוע חיפוש

זוהי עבודה על שפת הגוף בבואו במגע עם עצמו ועם האחר. זו פנייה אל הקהל וחיפוש, יחד איתו, איך נוצר קשר ואיך מקיימים אותו לאורך זמן.

עץ כף היד

יחד עם: שני גרנות, סילביה דרורי ומיטל רז

עיצוב תאורה ויוצר שותף: עומר שיזף
עיצוב במה: עמית דרורי
עיצוב תלבושות: אסנת קלנר
הפקה: הלה אילן.
בהפקת אי"ב ובתמיכת מפעל הפיס.

"בעבודות שלה נאוה פרנקל מפרקת ומרכיבה התנהגות אנושית, הפורמליזם שלה משחרר, על גבול הרוחני בשביל אדם א-רוחְני כמוני" (עיר האושר, מרית בן ישראל 2014)

"עץ כף היד" נפרשת כסביבה של תופעות טבע ותופעות אנושיות, שעל כולן מרחפת סכנה של התפוגגות, שהעין חולפת על פניהם מבלי להתעכב. דרך ההתבוננות בהן אני מנסה למצוא להן צורה מוגדרת וקידוד, שיאפשר להן להיזכר על ידינו, וכך להישמר. משך העבודה: כשעה ורבע ללא הפסקה

Learning Songs

יצירה בהשראת המוסיקאי הניו יורקי לואיס הרדין,

עם ועל ידי: שני גרנות, יוני סילבר, נאוה פרנקל
מוזיקה: Moondog
עיבודים: יוני סילבר
תאורה: עופר לאופר
במה, בגדים ומראה כללי: אלונה רודה
תחפושות: גילי אבישר

בכורה בפסטיבל ישראל 2016

​זוהי עבודה קאמרית, שההתרחשויות בה בנויות סביב דמותו והקלטותיו של המוסיקאי הניו יורקי לואיס הרדין, או בשם העט שלו moondog: מלחין אוונגרד עם חינוך קלאסי, הומלס מבחירה, עיוור, פרפורמר שהסתובב לבוש תלבושת ויקינגית, שר ברחובות וכך צבר לו קהל שומעים. כמו מונדוג גם אני בעבודה הזו קוראת תיגר על דרך המלך, ואזורי שוליים משמשים בה כפרקטיקות שחומקות משיטתיות ויוצרות יחסים קרובים בין הממשי לבין גילומו.