אריה אלדר

class="mce_SELRES_start">אריה אלדר, במאי, יליד 1948, מקיבוץ מענית. למד תיאטרון בסמינר הקיבוצים תל אביב. ב 2017 ביים את "לטיפות" הצגה שרצה בסמטה. ב 2015 העלה את "מחכים לגודו" מאת סמואל בקט בסמטה ביפו, הצגה שרצה גם היא בימים אלו.

ב 2007 ביים את "כתם" – אופרת פרינג' מקורית שהועלתה במסגרות קאמריות. ביים בפסטיבל עכו: בפסטיבל חיפה לילדים 1997: "אני ואתה" שזכתה לציון לשבח ב 1994 אוניברסיטאות "גתה" בפרנקפורט a/M וב 1996 באוניברסיטת פוטסדאם-ברלין, את "שעשועי מרדכי" על -פי פורים שפיל ביידיש, ב 1995 את "הו בן אדם" במכון גתה במסגרת תערוכת אקספרסיוניזם גרמני במוזאון ישראל, ב 1992 את "למה, בפסטיבל תאטרון מקורי בסמטה, את "קרקורים" – הצגת תחרות בפסטיבל עכו 1989, כמו כן ביים מערכונים על פי סרטים קצרים במאי הקולנוע הצרפתי פרנסואה אוזון באירועי פרינג' בצוותא. ,את הצגת ילדים "ברמלי בארץ לימפופו" על פי קורניי צ'וקובסקי בתאטרון האסם. עוסק ברישום וציור והציג בתערוכת יחיד ב 2009, ומשתתף בתערוכות קבוצתיות.

להמשך >>

הצגות רצות

מחכים לגודו

לטיפות

מחכים לגודו

לטיפות

מאת סרז'י בלבל

בימוי ועיצוב: אריה אלדר
תרגום מקטלאנית וספרדית: טל גולדפיין
תנועה: גוצ`י גריסלדה קוהן לאו
מוסיקה: לריסה ומקסים קופמן
עיצוב תאורה: יולי גרצ'יק
צילום: בעז פסטרנק

שחקנים: אורי סעדה, אייל פריאנטה, אילנה קיוויתי, אליזבט קון, אלעד קונפינו, גוצ'י גריסלדה קוהן לאו, קרן גזית, לירן מזרחי, שלומי נתיב.

"הצגה מעניינת ואנושית, מגוון דמויות בסדרת מפגשים לא שגרתיים. ממליצה מאד!" / ארלט מנצר, משוררת ושחקנית

מחזאי קטאלני כותב על תלות הדדית, יחסים עכורים, מיניות לא שגרתית ובדידות. עשר תמונות ואפילוג הנוגעים כולם בנושאים בעלי טאבוּ חברתי שאין אנו מדברות עליהם בשיחת היומיום. זוג צעיר מנהלים יחסים כמו בזירת אגרוף, אם ובת מגלות את האמת ביניהן, סצנה בבית אבות עם עולם פנימי מסוכסך, ניסיון פיוס בין אח ואחות זקנים, שוד רחוב על ידי ילד נטוש רגשית, יחסים קווירים בין אב לבנו המתבגר, פרידה תוך אהבה נואשת, ניסיון התקרבות בין בת בוגרת לאביה שנכשל, גבר מבוגר ונשוי מוצא ניחומים אצל בחור צעיר שמתחנן לאהבת אמו וזו זקוקה רק למזומנים שלו. אם מאכזבת מוצאת אהבה אצל גבר צעיר.